בתי המשפט

 

 

 

 

 

פסק דין

           
          זהו ערר שהגישו העוררים על החלטות המשיב מיום  1.3.2001, שבהן דחה את השגתה של העוררת מס' 1 לפטור אותה ממס שבח (תוך שהוא מקבל את ההשגה בחלקה ומתקן את החישוב), וכן דחה את ההשגה בענין מס הרכישה של העורר מס' 2 (כאשר גם כאן הוא מתקן את החישוב בקבלו את ההשגה בחלקה).

          מדובר כאן במיסוי שהוטל על דירת מגורים ברח' התנאים 4 בבני ברק, גוש 6123 חלקה 452 (להלן  -  "הדירה").  הדירה היתה רשומה בבעלות זו: מחצית על שם העוררת מס' 1;    רבע (ע"י ירושה) ע"ש יוקר יהושע;    רבע (ע"י ירושה) ע"ש ערמוני שולמית.  הדירה הנ"ל הינה דירה תפוסה.

 

 

          ואלה העובדות הצריכות לענייננו:-

         1.    בחודש ינואר 1996 מכרו העוררת מס' 1, יוקר יהושע ושולמית ערמוני את הדירה לעורר מס' 2 בתמורה השווה לכ-.500,000$.

 

         2.    בבעלות העוררת מס' 1  היתה דירה נוספת באותו מבנה (להלן  -  "הדירה הנוספת"), והיא מכרה אותה באותה שנה (1996) למר משה ינקוביץ, אביו של העורר מס' 2, בתמורה השווה לכ-.550,000$.

         לגבי העובדות האמורות בסעיפים 1 ו-2 הנ"ל, התעוררה בתחילה מחלוקת בין בעלי הדין, כאשר לטענת העוררים שתי הדירות הנ"ל נמכרו בעת ובעונה אחת, בעוד שהמשיב חולק על עובדה זו ועל מועד מכירתן. בישיבת הועדה מיום 22.6.2003, הגיעו בעלי הדין לידי הסכמה עובדתית כי שתי הדירות נמכרו אכן בשנת 1996, וכי "הדירה נשוא הערר כאן נמכרה ראשונה בעוד שהדירה האחרת (היא הדירה הנוספת  -  ע'ז') נמכרה כעיסקה שניה".

 

         3.    בנסיבות (שאינן לענין הערר כאן), דווח למשיב בחודש ספטמבר 1999 על מכירת שתי הדירות הנ"ל.

 

         4.    המשיב פטר את יוקר יהושע ושולמית ערמוני מתשלום מס שבח בגין מכירת חלקם בדירה לעורר מס' 2, בגין היותם בעלים על מחצית הדירה עקב ירושה.

 

         5.    המשיב חייב את העוררת מס' 1 בתשלום מס שבח בגין מכירת מחצית הדירה לעורר מס' 2.

 

         6.    המשיב פטר את העוררת מס' 1 בתשלום מס שבח בגין מכירת הדירה הנוספת (שהיתה בבעלותה המלאה) למר משה ינקוביץ.

          בהערת אגב, נעיר כאן כי עררו של העורר מס' 2, על חיובו במס רכישה,  מהווה למעשה ערר סרק, שהרי ברור שהוא חייב במס רכישה. בסיכומי העוררים שנכתבו ע"י עו"ד יעקב גולדשטיין, כל מה שמבוקש בסעיף הסעד שבסיכומים אלו (סעיף 9 בסיכומים) הוא רק בענין הפטור ממס שבח שאותו מבקשת העוררת מס' 1.

          המחלוקת המשפטית היא בשאלת הפטור ממס שבח המגיע או לא מגיע לעוררת מס' 1 בגין מכירת מחצית הדירה לעורר מס' 2, והאם היא זכאית לפטור כזה עפ"י הסעיפים 49(ב)1, או 49(2) עפ"י ההוראה שבסעיף 49ג, או עפ"י סעיף 49(ב)5  (כל הסעיפים הנ"ל מתייחסים לחוק מיסוי מקרקעין).

          ייאמר מיד שהטענה החילופית של העוררת מס' 2 כי מגיע לה פטור על סמך ירושה במסגרת סעיף 49(ב)5, בגין קבלת מחצית הדירה בירושה, אין לה על מה שתסמוך. לא רק שזו טענה שלא בא זיכרה לא בהשגה שהוגשה למשיב,  לא בכתב הערר שהוגש כאן, והיא הועלתה לראשונה רק בכתב הסיכומים, אלא שלפי החומר הנמצא בידינו, הרי העוררת מס' 2 לא קבלה את מחצית הדירה בירושה, אלא היא רכשה את הדירה יחד עם בעלה המנוח לפני שנים רבות (ראה סעיף 3 לתצהירם של יוקר צפורה, יוקר יהושע וערמוני שולמית מיום 19.2.01) שהעתקו צורף לכתב הערר.
          נושא דומה לענייננו בא בפני ועדת הערר בתל-אביב (בראשותו של כב' השופט בן-שלמה), בתיק מס'  עמש 3051/99, ובפסה"ד שניתן בתיק זה ביום 12.5.01 נאמרו דברים שהינם "טובים" לנושא הערר כאן, ואני מקבל אותם ומסכים להם.  לשם הבהרה, אביא כאן בציטוט חלק מהנאמר בפסה"ד הנ"ל, כדלקמן:

"סעיף 49ב(2) לחוק קובע כדלקמן:

                           (1)                    ...

                           (2)                    הדירה הנמכרת היא דירתו היחידה של המוכר בישראל ... והמוכר לא מכר, במשך שמונה עשר חודשים שקדמו למכירה האמורה, דירת מגורים אחרת כאמור, בפטור לפי פסקה זו, ובארבע השנים שקדמו למכירה לא היו לו בעת ובעונה אחת יותר מדירת מגורים אחת כאמור; הוראה זו לא תחול על מכירת חלק מדירה שהוא פחות מ- 25% ממנה ועל מכירת דירה שהושכרה למגורים בשכירות מוגנת לפני יום ..."

 

וסעיף 49ג קובע:

" לענין סעיף 49ב(2), יראו את הדירה הנמכרת כדירת המגורים היחידה שבבעלות המוכר גם אם יש לו, בנוסף לדירה הנמכרת, דירת מגורים שנתקיים לגביה אחד מאלה:

                                              (1)            ...

                                              (2)             היא מושכרת למגורים בשכירות מוגנת לפני יום כ"ב בטבת התשנ"ז;

                                              (3)            ..."

סעיף 49ב(2) קובע, כדברי ב"כ המשיב, שני תנאים מצטברים למתן הפטור במכירת דירת מגורים, ואלו הם:

         (א)              בעת המכירה, הדירה הנמכרת היא דירתו היחידה של המוכר בישראל.

         (ב)              בארבע השנים שקדמו למכירה לא היתה לו בעת ובעונה אחת יותר מדירת מגורים אחת בישראל.

מכאן שהסעיף מאבחן בין שתי תקופות זמן שונות, האחת, נקודת הזמן בה נמכרת הדירה, והשניה, תקופת ארבע השנים שקדמו למכירה.

סעיף 49ג מתייחס רק לראשונה מבין שתי תקופות הזמן. כלומר, במילים "גם אם יש לו" המחוקק מדבר בלשון הווה ועניינו נקודת הזמן בה נמכרה הדירה שבגינה מבוקש הפטור לפי סעיף 49ב(2) לחוק.

המצב המשפטי היה שונה אילו היה נאמר בסעיף 49ג "גם אם היה לו".

העורר אינו זכאי לפטור לפי סעיף 49ב(2) לחוק כיון שבארבע השנים שקדמו למכירת הדירה נשוא הערר, היתה לו, בעת ובעונה אחת יותר מדירת מגורים אחת. לענין זה אין זה משנה כי הדירות שבבעלות העורר היו מושכרות בשכירות מוגנת, שכן האמור בסעיף 49ג יחול רק לגבי נקודת הזמן בה נמכרת הדירה, לגביה מבוקש הפטור ולא לתקופה שקדמה לה.

לפי גישת העורר יכול הוא למכור שוב ושוב דירות הנמצאות בבעלותו, ומושכרות בשכירות מוגנת, כאשר בכל פעם הוא מפנה דירה אחת ומוכרה, ובדרך זו יכול העורר, כדברי ב"כ המשיב, למכור מלאי בלתי מוגבל של דירות וליהנות כל פעם מפטור." (סוף ציטוט).

           עם כל הכבוד, אין העוררת מס' 1 יכולה להינות מכל העולמות.  היא זכתה בפטור ממס לגבי הדירה הנוספת, רק לאור העובדה שהיא חויבה במס לגבי מכירת מחצית הדירה שהיתה בבעלותה, כך שהיא לא מכרה דירה (שהיא קודמת למכירת הדירה הנוספת) בפטור ממס שבח תוך התקופה המותרה לקבלת הפטור ממכירת הדירה הנוספת.

          לאור כל האמור לעיל , אני מציע לחברי בועדה לדחות את הערר ולחייב את העוררים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות כוללות בסך של -.5000 ₪.

 

          הפקדון/ערבות שהופקד ע"י העוררים, אם הופקד, יחולט לטובת המשיב לכיסוי ההוצאות שנפסקו לטובתו.

 

                                                                               

 

 

טוביה גרינברג, רו"ח:

אני מסכים.

 

                                                                                    ____________________

                                                                                    טוביה גרינברג, רו"ח - חבר

                                                                                               

אליהו מונד, רו"ח:

 אני מסכים.

 

                                                                                    _________________

                                                                                    אליהו מונד, רו"ח – חבר

 

הוחלט ונפסק כאמור בפסק-דינו של יו"ר הועדה, השופט (דימוס) עמוס זמיר.

 

 

ניתן היום 26.10.2004 בהעדר.

 

 

 

_____________________   ___________________  __________________

זמיר עמוס – שופט (בדימוס)       רו"ח אליהו מונד – חבר רו"ח טוביה גרינברג - חבר

             יו"ר הוועדה