|
1 |
בתי
המשפט
|
וע 001125/02 |
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו |
||
|
|
|||
|
26/05/03 |
תאריך: |
ועדת ערר מס שבח מקרקעין 1963-התשכ"ג יהושע בן שלמה (שופט בדימוס) –
יו"ר עו"ד ושמאי מקרקעין דן מרגליות
– חבר רו"ח טוביה גרינברג - חבר |
בפני: |
|
|
בעניין: |
||
|
העורר/ת |
ע"י
ב"כ עו"ד |
|
|
|
|
נ ג ד |
|
|
|
|
|
||
|
ע"י
ב"כ |
|
||
במסגרת דיון מקדמי עתרה העוררת לקבלת הסעדים הבאים:
1.
לקבל את הערר על הסף או לחלופין להחזיר את הדיון לשלב
ההשגה.
2.
לאפשר
לעוררת לעיין במסמכים ובראיות
המצויים בידי המשיב, מסמכים אשר
שימשו בסיס להחלטת המשיב בהשגה.
3.
לקבוע כי
נטל הבאת הראיות וההוכחה מוטל על המשיב.
המחלוקת
בערר סבה סביב חיובה של העוררת בתשלום מס רכישה. העוררת טענה שבנסיבות, כעולה מהמסמכים, שהומצאו
למשיב (ראו הנספחים לכתב הערר), עסקה בארגון ומתן שירותי בנייה לבעלי זכויות
במגרש. קרי, ספקה שירותים לבניית בית משותף עבור בעלי הזכויות במקרקעין, אשר כל
אחד מהם יהיה בעל דירה או דירות במבנה שיוקם הכל כמפורט בהסכם שיתוף שנחתם על ידי
בעלי הזכויות, כשיעור חלקם במגרש (ראו נספח ח' לכתב הערר).
בהחלטתו
דחה המשיב את עמדת העוררת וציין,
בין היתר, שעל יסוד החומר שהומצא לו, הוא הגיע למסקנה, שבפניו עסקה סיבובית
ולא עסקה כעולה מפשוטם של המסמכים שהונחו בפניו. את הנימוקים למסקנתו פירט ראה,
נספחים א1', א2, ב' ו- ד' 2 לכתב
הערעור.
ממכתב
ששיגר ב"כ העוררת למשיב עולה
כי שהעורר הלין על החלטת המשיב וטען, שבנסיבות העניין, לא מוצו הליכי
ההשגה, בין היתר, משום שהמשיב החליט
בהשגה, טרם קבלת תשובותיה של העוררת. ב"כ העוררת הוסיף גם שאלות למשיב עליהן
בקש מענה (ראה נספח ג' לכתב הערר).
עד כאן בתמצית הרקע הכללי ומכאן אעבור לסעדים המבוקשים
כסדרם.
א. קבלת הערר על הסף או החזרת הדיון
לשלב ההשגה.
ביסודו של כל ערר המובא בפני הועדה במסגרת סעיף 88 לחוק
מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג – 1963 (להלן –
החוק), מונחת מחלוקת הטעונה בירור והכרעה. לצורך הדיון בערר, החלטת המשיב, מהווה את גרסת המשיב ומנגד
עמדת העורר, "הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל", מקבלת ביטויה בכתב
הערר והעורר כבול אמור בה.
עיינתי בחומר ובטענות באי כוח בעלי הדין, כעולה מכתבי
הסיכומים, ואין לי צורך לחזור על דברים שנאמרו. לאחר שקילת הטענות לאור החומר
המצוי בתיק נראה לי שבפנינו טענות נכבדות הראויות לבירור לגופן ועל כן, אין מקום לקבל את הערר על הסף.
אשר להחזרת הדיון לשלב ההשגה, המשיב קיים דיון בנוכחות
ב"כ העוררת בטרם החליט בהשגה. מבלי לקבוע עמדה, בשלב זה, אף אם תאמר שנפל פגם
בהחלטת המשיב, הפגם ניתן לתיקון. שכן, הועדה רשאית על-פי סמכותה לפי סעיף 89 (ב)
לחוק, "לדון לפי שיקול דעתה, בכל דבר שהמנהל רשאי להחליט בו לפי חוק זה,
לפי שיקול דעתו". לעניין זה נפסק, ששיקול הדעת שהוענק לועדה בבואה להכריע
במחלוקת שבין בעלי הדין הוא רחב מאד (ראו ע"א 153/85 נגל שמחה ואח' נ' מנהל
מס שבח מקרקעין [פדור (לא פורסם) 85 (1) 369; וע 1235/01 פלד ספן רות נ' מנהל מס
שבח נתניה – מצורף לסיכומי ב"כ המשיב). גם אם
החמיצה העוררת דבר מה בהליך בפני המשיב, בידה לטעון בערר ובלבד שהניחה לטענות אלה
בסיס עוד בשלב ההשגה (השווה ע"א 428/81 רפיק נאצר אל-דין נ' מנהל מס ערך
מוסף, פ"ד מא (3) 339).
ב"כ העוררת מסכים שתקנה 12 לתקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות
ערר), התשכ"ה – 1965 (להלן – תקנות מס שבח), שהחילה את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד – 1984, מצאה להחריג מאלה תקנות וביניהן
את תקנה 112 שעניינה גילוי מסמכים. ב"כ העוררת הסתמך על תקנה 143 (3) לתקנות
סדר הדין האזרחי החלה מכוח תקנה 12 לתקנות מס שבח וביקש שנורה על גילוי מסמכים
ועיון בהם, כן בקש לתמוך את בקשתו
בעקרונות יסוד של הליך הוגן ושוויון בין הצדדים, בעניין זה הפנה
לע"ש 341/97 אבנר אלה נ' מנהל מע"מ, מיסים יג/ 2 (אפריל 1999) ה' 30;
ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד מח
(3) 749, בעמ' 796 ופסקי דין נוספים.
ב"כ המשיב טענה, שתקנה 143 אינה מקימה למי מהצדדים
זכות דיונית והיא מתייחסת אך למי שיש לו זכות לגילוי מכוח התקנות, מה שאין כן
במקרה, שלפנינו. לעניין זה הפנתה לבש"א 9638/01, ע"ש 1548/00, 1549,
אחים אוקניון (1990) בע"מ ואח' נ' מנהל מע"מ באר שבע, מיסים טז/ 3
(6/02) ה-330, בעמ' 333). בנסיבות העניין, אין יסוד לחששה של העוררת, שמא
"תמודר" הוועדה מחומר ראייתי, אשר עשוי להיות רלוונטי וחשוב להכרעה, שכן, כל החומר הרלבנטי
נמצא ביד העוררת ובידיעתה והיא מצויה בכל הכרוך בהקמת הפרוייקט שבערר, מתחילתו;
שלבי הפרסום והשיווק, חתימת הסכמי הזמנת הבנייה, הסדרת הליווי הפיננסי, וכלה
בבנייה. משכך, אין יסוד לטענת העוררת שאין בידה להתגונן.
עוד הוסיפה ב"כ המשיב, שבעררי מס שבח אין חובת
גילוי מסמכים מכוחן של התקנות. אם
גילוי הוא בשיקול דעת, הרי צריך שיחויבו בו, שני הצדדים, וזאת על בסיס עקרונות
שוויון מלא בין הצדדים בעניין זה הפנתה לעמ"ה 1029/00 ניאוגו נ' פקיד שומה
כפר סבא, מיסים טז/ 3 (6/02) ה- 169.
ב"כ המשיב הוסיפה וטענה, שאם בגילוי מסמכים
עסקינן, מתבקשת הועדה לקבוע, שקודם
לכן תיתן העוררת גירסה עובדתית מלאה ומפורטת בתצהיר/י עדות ראשית מטעמה, כמתחייב מהפסיקה,
בהפנותה לע"ש 275/00 מעוז דניאל חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' מע"מ
רחובות, מסים טז/ 3 (6/02) ה- 295, בעמ' 297-296.
בתשובה לסיכומי ב"כ המשיב, טען ב"כ העוררת,
שאין בסיס להתנות על הגילוי שכן גרסת העוררת הועלתה בכתב הערר והיא כבולה לאמור
בו. לעניין זה הפנה לרע"א 4007/02 פקיד שומה – יחידה ארצית לשומה נ' טכנורקס בע"מ (ראה צילום ההחלטה מצורף
לסיכומי העוררת).
לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות באי כוח בעלי הדין לאור
החומר המצוי בתיק, נראה לי להורות על
גילוי מסמכים הדדי בתצהיר
שיתייחס לעובדות הרלוונטיות השנויות במחלוקת בערר זה. הצדדים יגישו את
תצהיריהם לתיק בו זמנית תוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו. לאחר הגשת התצהירים יורשה
עיון במסמכים בתיאום בין באי כוח בעלי הדין. באין הסכמה הוועדה תחליט על סדרי
העיון.
ב"כ העוררת טען, שהמשיב סבר שמדובר בעסקה
מלאכותית ומשכך נטל הבאת ראיות ונטל ההוכחה רובץ לפתחו.
ב"כ המשיב טענה מנגד, שהמשיב קבע את עמדתו לאור
התוכן הכלכלי האמיתי העולה מרשת החוזים, שנחתמו והוגשו לעיונו ואין כאן שאלה של
מלאכותיות. על כן נטל הבאת הראיות ונטל ההוכחה רובצים לפתחה של העוררת.
נראית לי עמדתה של ב"כ המשיב מעמדתו של ב"כ
העוררת. המשיב הדגיש בפתח החלטתו כי: "עפ"י בדיקת מערכת ההסכמים
שנחתמה … מנהל מס שבח רואה בעסקה זו עסקה
רגילה של רכישת קרקע ע"י המארגן ומכר דירות מגורים ע"י המארגן". מההחלטה
עולה שהמשיב לא טען למלאכותיות העסקה, שהינה טענה מהותית, אלא הסתמך על המהות
הכלכלית העולה ממכלול ההסכמים.
זאת ועוד, ככלל, מעמדה של העוררת כמעמדה של תובעת
ולפתחה רובץ נטל הבאת הראיות והוכחת טענותיה כעולה מכתב הערר למעט עובדות שהודה
בהן המשיב. (תקנה 12 לתקנות סדר הדין בערר הנ"ל ותקנה 158 לתקנות סדר הדין
האזרחי;
רע"א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול השקעות
ושירותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו (5) 101).
בעניין גירא ערד הנ"ל נאמרו הדברים הבאים (בעמ' 107 – 108):
"היות
רשות המס בגדר "נתבעת", המתגוננת, והנישום בגדר "תובע" נובע
מהחזקה, שפעולתה של הרשות כדין היא, וכי פעולתה מעוגנת במקור סמכויותיה
הסטטוטוריים. כל המבקש להתנגד להפעלת סמכות זו, עליו נטל הראיה ונטל השכנוע.
פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעונין בביטולו של
הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית
המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש
המערער, ומי שמבקש את השינוי - עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראה מיוחדת
בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות …".
והדברים
יפים גם לענייננו.
על כן, אני דוחה טענתה של העוררת לעניין זה.
לסיכום, אני סבור שיש לדחות את עתירותיה של העוררת למעט העתירה לגילוי ועיון
במסמכים. הצדדים ימציאו, כאמור מעלה, תצהיריהם בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה עיון
יתבצע כאמור מעלה.
לאור התוצאה אין צו להוצאות.
___________________
י.
בן שלמה, שופט בדימוס.
דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין
אני מסכים.
_________________________
דן מרגליות עו"ד ושמאי מקרקעין
רו"ח טוביה
גרינברג
אני מסכים.
____________________
רו"ח טוביה גרינברג – חבר
לאור האמור לעיל, הוחלט כאמור בחוות דעתו של
היו"ר.
ניתנה היום
29.4.03 בהעדר.
המזכירות תודיע לב"כ בעלי הדין.
___________________ ________________ ___________________
י. בן שלמה שופט (דימוס) עו"ד דן מרגליות -
חבר רו"ח טוביה גרינברג
- חבר
יו"ר הועדה