בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

י.בנאי – שופט (בדימוס), יו"ר הוועדה.

 

1.         העוררים היוו ביחד שותפות רשומה בשם "אבו דוגוש ושות', בנייה ופיתוח מכפר דרום 19 באר שבע". (להלן: "השותפות")

בהתאם להסכם שנערך ונחתם ביום 5.3.1982, (להלן: " הסכם הרכישה)" רכשה השותפות ממוכרת בשם סימי סבח, דירה בת 3 חדרים ברח' הרצל 9 באר שבע, בגוש מס' 38005 חלקה 0040/2 (להלן: "הנכס").

הנכס נרכש, כמצויין בסעיף 6 להסכם הרכישה, בסכום של 625,000 שקלים.

 

כעבור למעלה מ-15 שנה, ביום 24.12.1997, מכרה השותפות את הנכס לאדם בשם איברהים מסעוד (להלן: "הסכם המכירה") בסכום של 100,000 דולר של ארה"ב.

 

2.         השותפות הגישה למשיב הצהרה על מכירת הנכס (הוגש בפנינו וסומן מש/6), וכן הגישה בקשה לפטור ממס שבח מקרקעין, בטענה שמדובר במכירת דירת מגורים מזכה (הוגש בפנינו במהלך הדיון וסומן מש/8).

 

לאחר  שנשלחה לעוררים דרישה לתשלום מס, בסכום של 732.36 ₪, הגישו העוררים השגה על הדרישה.

ביום 10.6.98, ניתנה ע"י המשיב החלטה הדוחה את ההשגה.

 

בהחלטתו דחה המשיב את הבקשה לפטור מתשלום מס בשל היות הנכס דירת מגורים הואיל ומדובר ברכישה ומכירה של נכס ע"י שותפות רשומה, שהינה "חבר בני אדם" ולכן אין מקום לפטור בשל דירת מגורים מזכה.

כמו כן דוחה המשיב את טענת העוררים כי הנכס נרכש בסכום של 660,000 שקלים, שכן בהסכם הרכישה צויין במפורש כי הנכס נרכש בסכום של 625,000 שקלים.

כמו כן סבור המשיב, כי היה מקום לניכוי פחת, בהתאם לסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").

כן דחה המשיב את דרישת העוררים לניכוי הוצאות שהוצאו ע"י העוררים, לטענתם, להשבחת הנכס, בהתאם לסעיף 39 לחוק.

 

על החלטה זו של המשיב הוגש הערר בפנינו.

 

3.         אני סבור, כי אין ממש בערר ויש לדחותו.

 

בכתב הערר טוענים העוררים, כי הנכס נרכש בסכום של 660,000 שקלים אף שמהסכם הרכישה, כפי שהוגש בפנינו וסומן מש/1, עולה במפורש כי סכום הרכישה היה בסך 625,000 שקלים.

 

אשר לניכוי הפחת, כפי שנעשה ע"י המשיב, טוענים העוררים בכתב הערר, כי העוררים לא היו זכאים לניכוי או זיכוי לפחת אצל שלטונות מס הכנסה וכי בפועל לא דרשו ולא קיבלו כל זיכוי כזה.

 

עוד מוסיפים העוררים וטוענים, בסעיף 5 לכתב הערר, כי היה על המשיב להכיר בהוצאות השבחה שהוציאו העוררים טרם מכירת הנכס. במסגרת זו, סומכים העוררים על 4 קבלות, כדלקמן:

א. תשלום ל עמידר בסך 150 ₪;  ב. תשלום דמי חכירה שנתית בסך 1,123 ₪;  ג. תשלום      דמי היוון בסך של 6332 ₪;  ד. תשלום ביול חוזה בסך 4300 שקלים ישנים.

 

4.         מטעם העוררים העידו בפנינו שני עדים. הראשון – מר חסן אבודוגוש – אחד השותפים. והשני – מר פיני שכטר – רואה חשבון.

שני העדים הגישו בפנינו תצהירים במקום חקירה ראשית.

 

מר חסן מציין בתצהירו כי  הנכס נרכש ע"י השותפות תמורת סך של 660 ₪, כי מאז שנת 1983 השותפות לא היתה פעילה, כי הסכם המכירה נעשה בשם השותפות משום שמעולם לא בוצעה העברה של הנכס מהשותפות לעוררים.

 

מוסיף מר חסן ומציין בתצהירו, כי השותפות לא ביקשה ולכן גם לא קיבלה, אצל שלטונות מס הכנסה , כל זיכוי בפחת.

מר חסן מציין בתצהירו את ההוצאות שהוצאו בקשר לנכס, אשר לדעת העוררים היה מקום לראות בהם השבחת הנכס, ומצרף לתצהירו תצלומים של הקבלות בקשר להוצאות הללו.

 

העד השני, מטעם העוררים, מר שכטר, מציין בתצהירו כי הוא שימש כרואה חשבון של השותפות וכי בהתאם לדינים וחשבונות שהגישו העוררים למס הכנסה, הנכס נרשם ונוהל כנכס פרטי של העוררים.

מוסיף מר שכטר ומציין בתצהירו, כי העוררים לא היו זכאים לפחת אצל שלטונות מס הכנסה, בגין הנכס, הואיל והנכס לא שימש כייצור בהכנסה.

 

5.         מטעם המשיב הוגשו שני תצהירים, של מר הר שמש ומר אוקנין, עובדי המשיב, שבהם מציינים הם עובדות המצביעות על כך כי הנכס שימש כמשרד של העוררים, השותפים, לצורך עסקי השותפות.

 

6.         בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 13/11/00 ציין ב"ע העוררים,  עו"ד אביטן, עם תחילת הישיבה, כי העוררים אינם מבקשים פטור עבור דירת מגורים מזכה.

 

העד חסן נחקר על תצהירו ע"י עו"ד פורת, ב"כ המשיב. בעדותו בפני אמר חסן כי: "השותפות לא היתה רשומה" . לשאלה מדוע צויין הן בהסכם הרכישה והן בהסכם המכירה שם השותפות כצד לעסקה, משיב מר חסן ואומר: "בהסכם נרשם שהשותפות רשומה וזה לצורך המיסוי". דברים סתומים שאין להם משמעות.

 

בהמשך עדותו אומר חסן: "אני לא יודע אם השותפות הזו היתה רשומה אצל רשם השותפויות".

 

לגבי סכום הרכישה, אומר עד זה בעדותו בפנינו: "אני מניח ששילמנו תמורת הנכס את מה שרשום בהסכם שמהווה את סכום הרכישה".

 

כזכור, סכום הרכישה כפי שמצויין בהסכם הוא 625,000 שקל ולא 660,000 שקל, כפי שנטען בכתב הערר.

 

בהמשך דבריו אומר העד: "כשמכרנו את הנכס השותפות לא היתה קיימת ושלושת האחים שהיו שותפים הם שמכרו את הנכס, אנחנו לא עשינו העברה של הנכס מהשותפות לשלושת השותפים מכיוון שחשבנו שאין צורך".

 

משני ההסכמים, הן הסכם הרכישה והן הסכם המכירה, עולה שהשותפות הרשומה היא שהיתה צד לעסקאות.

 

בהמשך החקירה הנגדית אומר חסן פעם אחת שיש לו תיק במס הכנסה ופעם אחרת שאין לו תיק, ובסופו של דבר מהראיות שהוצגו בפניו במהלך החקירה עולה כי אכן נוהל תיק במס הכנסה על שמו של העד.

 

במהלך עדותו, חוזר העד ואומר, שהנכס לא שימש כמשרד של השותפות והוא היה סגור במשך 15 שנה עד שנמכר.

 

7.         העד שכטר נחקר אף הוא על תצהירו.

 

בעדותו בפנינו אמר מר שכטר כי אכן בשנים 1983 ו-1984 הוא ערך ביקורים בנכס וכי נוכח שהנכס שימש כמשרד של השותפות, אף לשותפות היו משרדים אחרים נוספים, מכאן שהנכס שימש כייצור בהכנסה, בניגוד לדבריו בתצהיר.

 

8.         במהלך הראיות שהובאו ע"י המשיב הוגשו בפנינו מסמכים שאכן השותפות היתה רשומה עד שנמחקה בחודש 04/1987 .

 

 

עדי המשיב הסתמכו על חשבונות של חב' החשמל שמהם עולה כי  נעשה שימוש בחשמל בנכס.

 

ב"כ הצדדים הגישו בפנינו סיכומי טענותיהם בכתב.

 

9.         בסיכומים שהוגשו ע"י ב"כ העוררים, חוזר ב"כ העוררים על הטענה כי הנכס נרכש ע"י השותפות בסכום של 660 ₪, אף שבהסכם הרכישה שהוגש בפנינו, צויין שהנכס נרכש בסך 625 ₪, ואין כל הסבר מדוע חוזרים העוררים וטוענים על סכום רכישה העומד בניגוד לסכום שצויין בהסכם הרכישה.

 

ב"כ העוררים חוזר על טענתו, כי הנכס לא שימש לצורכי ייצור הכנסה של השותפות ולכן לא היה מקום, עפ"י סעיף 21 לפקודת מס הכנסה,  לניכוי או זיכוי של פחת. ומשום כך לא היה מקום להפחתת הפחת בהתאם לסעיף 47 לחוק.

 

עוד מוסיף ב"כ העוררים וטוען, לעניין זה, כי המשיב לא הביא בפנינו ראיות, כי אכן בוצע שימוש בנכס שזיכה את השותפות בניכוי פחת, אצל שלטונות מס הכנסה.

 

            ב"כ העוררים חוזר על טענתו בדבר זכותם של העוררים לניכוי הסכומים שהוצאו להשבחת הנכס, כמצויין לעיל.

 

10.        ב"כ המשיב, עו"ד פורת, טוענת בפנינו כי המשיב זכאי להפחית את הפחת, אשר עפ"י סעיף 21 לפקודת מס הכנסה, ניתנים לניכוי,  ולכן אין חשיבות לשאלה אם בפועל נוכה או לא נוכה פחת.

 

ב"כ המשיב טוענת, כי אכן היו בפני הוועדה ראיות שמהן עולה כי נעשה שימוש בנכס, באופן המזכה בפחת אצל שלטונות מס הכנסה, וגם לא מתקבל על הדעת כי במשך 15 שנה ומעלה עמד הנכס סגור ללא כל שימוש.

 

בעיקר, סומכת ב"כ המשיב, בעניין זה, על עדותו של מר שכטר ממנו עולה כי אכן הוא עצמו ביקר בנכס וראה כי הוא משמש כמשרד של השותפות.

 

ב"כ המשיב טוענת עוד, כי הקבלות שעליהן סומכים העוררים בטענתם לניכוי עקב השבחה, אין בהן כדי להוות ראייה על השבחת הנכס, מה עוד שהקבלות אינן על שמם של העוררים.

 

11.        נראה לי, כי צודקת ב"כ המשיב בטענותיה.

 

נראה לי, כי אכן עולה מהראיות שהנכס שימש את השותפות לעסקיה ומשום כך היתה השותפות זכאית לפחת אצל שלטונות מס הכנסה ומשכך הדבר, הרי שהיה המשיב זכאי לנכות פחת זה, בהתאם לסעיף 47 לחוק, גם אם בפועל לא דרשו ולא קיבלו העוררים זיכוי של פחת של הנכס אצל שילטונות מס הכנסה.

 

סכום הרכישה של הנכס היה בסך של 625 ₪, כפי שהדבר עולה מהסכם הרכישה, וצדק המשיב בקובעו כך.

 

אכן הקבלות, שעליהן סומכים המערערים, לא מצביעות על הוצאות שקשורות להשבחת הנכס, ומשום כך אין הוצאות אלה מוכרות, בהתאם לסעיף 39 לחוק, כהוצאות המותרות בניכוי לשם קביעת מס שבח. מה עוד, שחלק מהקבלות אינן על שם העוררים כלל. הסברם של המערערים כי הם שילמו עבור ההוצאות, נשוא הקבלות ואף על פי כן  לא נרשמו הקבלות של שם השותפות, אלא על שם המוכר, משום שאז טרם נעשה רישום הנכס על שמם, אינו הסבר שיש לקבלו.

 

אני מסכים עוד לטענת ב"כ המשיב, כי אין לסמוך על עדותו של חסן, הן לאור העובדה שבתחילה ביקשו העוררים פטור ממס, בטענה של מכירת דירת מגורים מזכה, טענה שממנה חזר ב"כ העוררים, במהלך הדיון, והן לאור הסתירות שנתגלו בעדותו של חסן בפנינו, כמצויין לעיל.

 

12.        סוף דבר, טענות העוררים בערר אין בהן ממש, ויש לדחותן.

 

לכן, אני סבור, שיש לדחות את הערר ולחייב את העוררים לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

 

 

ניתן היום 19/7/01.

 

העתק מפסק דין זה ישלח לב"כ הצדדים בצירוף אישורי מסירה, והם יהיו, לכן, פטורים מהתייצבות לשימוע פסק הדין ביום 1/9/01, כפי שנקבע.

 

                                                                                

 

 

 

  אני מסכים                                                                  אני  מסכים

 

-----------------                                                             -------------------

י. אמיתי – חבר                                                                         ר. משה – חבר

 

 

 

לכן הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט (בדימוס) י. בנאי

 

 

 

 

-----------------------                 -----------------------                           ------------------------

י. בנאי – יו"ר הוועדה                     י. אמיתי – חבר                                            ר.  משה  - חבר