בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

           

1.         בפנינו ערר על החלטת המשיב בהשגה שהגיש העורר שדחתה את בקשת העורר לפטור ממס שבח כפי שיפורט בהמשך.

 

2.         העורר הוא מוסד ציבורי מאושר לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה (להלן: "המוסד"). המוסד עוסק מזה שנים רבות בטפוח בני נוער המצויים במצוקה ובמצבי סיכון ומפעילה לרווחתם פנימיה ובית ספר. בתקופה הרלוונטית לענייננו חסו בפנימיה שלה 168 ילדים.

 

3.         ב – 9.7.2000 נכרת חוזה מכר בין המוסד כמוכר, לבין עמותת בית הספר התיכון למקצועות חינוכיים סיעודיים ע"ש באטה ברגר, כקונה. לפי החוזה מכר המוסד לקונה את זכויותיו בדירה בת 2 חדרים, הול, מטבח, חדר רחצה ושרותים ומרפסת סגורה בקומה ראשונה של מבנה המצוי ברחוב החקלאים 17 בקרית ביאליק. (להלן: "הדירה הנ"ל"), תמורת סך של 80,000 דולרים ששווים השקלי הוערך לסך 285,412 שקלים. הדירה הנ"ל נמצאת מחוץ למתחם המוסד ושמשה משך עשרות שנים כדירת שרות למגורי מדריכי המוסד, אמהות בית ומשפחותיהם. (ראה נספח ג' לכתב הערר).

 

4.         המוסד הגיש למשיב הצהרה בהתאם לחוק מסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג – 1963 (להלן: "החוק הנ"ל).  ובה בקש פטור מתשלום מס שבח בהסתמך על סעיף 61 (ב)(1) לחוק הנ"ל הקובע כי מכירת זכות במקרקעין על ידי מוסד צבורי תהא פטורה ממס שבח:

"(1) אם המקרקעין שהזכות בהם נמכרת היו בידי המוסד משך תקופה של שנה לפחות ושמשו במישרין את המסוד במשך תקופה של 80% לפחות מהתקופה שזכות המקרקעין היתה בידיו – תהא פטורה ממס".

 

המשיב דחה את בקשת המוסד מהטעם שהדירה הנ"ל לא שמשה "במישרין" את המוסד משך התקופה שהיתה בהחזקתה כנדרש בסעיף 61(ב)(1) לחוק הנ"ל.

על החלטה זו הוגשה השגה בה החליט המשיב לאשר פטור מחצית המס בהתאם לסעיף 61(ב)(2) לחוק הנ"ל. על ההחלטה הדוחה את הבקשה לפטור מלא נסב הערר שבפנינו. השאלה להכרעה היא אם הדירה הנ"ל שמשה במישרין את המוסד או רק שרתה בעקיפין את מטרותיו.

 

5.         מר דיסטנפלד, המשמש כרכז חוליה במשרדי המשיב, בקר במקום ונוכח כי הדירה הנ"ל אינה ממוקמת בתחום המוסד אלא בתחום בית הספר שהיה עד לשנת 1988 חלק אינטגרלי מהמוסד. בין תחום המוסד והדירה הנ"ל חוצים בתים פרטיים כשהמרחק ביניהם הוא כ – 80 מטרים לפי הערכת העד דניאל (ע' 5 לרשומות).

 

            הדירה הנ"ל נבנתה בשנות ה – 40 על ידי המוסד על קרקע שהוחכרה לה על ידי מינהל מקרקעי ישראל ושמשה כדירת שירות למדריכים בכירים ומשפחותיהם. המוסד חייב את המדריך, כתנאי שרות להתגורר בתחום המוסד או סמוך לו בדירת השרות אם היתה פנויה ולשמש ככונן להחלצות למגורי החניכים כדי לטפל בהתנהגויות קשות שלהם המאפיינת אוכלוסיה קשה זו. זה בנוסף ל – 3 מדריכים שהתגוררו בתחומי המוסד. מעדותו של העד דניאל אריאל  - תצהיר ח/2 עדותו בעמ' 5 לרשומות – ששמש כרכז חנוכי במוסד והתגורר משך 3 שנים בדירה הנ"ל פי דרישת המוסד, עולה כי הוזעק מספר פעמים בשעות לילה מאוחרות ובשעות של לפנות בוקר למגורי החניכים כדי לטפל בהתנהגויות קשות וחריגות שלהם. המדריך לא היה חייב להיות רתוק לדירה הנ"ל כל שעות היממה אלא כשהוא בכוננות (עמ' 4 לרשומות).

 

6.         בע"א 527/69 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נגד מנהל  מס שבח פס"ד כ"ד (1) ע' 554 נפסק כי העמדת דירת שרות שבבעלות הטכניון למגוריו של מרצה בטכניון אינה משמשת את הטכניון במישרין.

נפסק בעמ' 557 ג' מפי כב' השופט ברנזון ז"ל:

           

            "לדעתי לא יכול להיות ספק כי הדירה לא שמשה את המוסד במישרין או בעקיפין. העמדת דירת שירות על ידי המוסד לאחד מעובדיו, אינה אלא מתן תוספת הנאה בעין לעובד, כחלק מתנאי העסקתו. דבר זה במקרה הנוח למערער בא איפוא להבטיח או לסייע בהעסקתו של העובד, ורק במובן זה הוא משרת את המוסד. העסקת עובדים היא בלי ספק חיונית למוסד: אך היא רק אמצעי להשגת המטרה של הוראה ופיתוח המדע שלמענו קיים המוסד.  ענין הדירה הוא, איפוא, רק אמצעי להשגת המטרה העקיפה של  העסקת העובדים, שגם היא אינה אלא אמצעי להשגת המטרה העיקרית של המוסד. יוצא, כי הדירה שמשה במישרין אך ורק את המנוח שגר בה, ואת המוסד בעקיפין או בעקיפי עקיפין."

 

הוא הדין בענייננו. לא יכולה להיות מחלוקת כי רק עבודת המדריך משרתת את המוסד במישרין כשהעמדת דירת השירות לשמושו מחוץ לתחומי המוסד, משרתת את מטרת המוסד בעקיפין. הדירה הנ"ל שמשה במישרין רק את המדרך ומשפחתו שגרו בה, ואת המוסד בעקיפין. הזעקת המדריך הכונן המתגורר בדירת שירות במקרה דחק היא לצורך ובמסגרת מלוי תפקידו. מלוי תפקידו הוא המשרת במישרין את המוסד. העמדת הדירה

 

לשמושו של המדריך, בין אם חייב לגור בה על פי חוזה השירות ובין אם לאו, משרתת את המוסד בעקיפין. נעיר כי ב"כ המוסד לא עמד בהתחיבותו להמציא העתק הסכם השירות לעיון הועדה (ראה עמ' 4 לרשומות שורה 16).

 

7.         מחלוקת נוספת בין הצדדים נסבה בשאלת שווי המכירה של הדירה הנ"ל.

            בסעיף 5א' להסכם המכר נקבעה תמורת הקניית זכויות המוסד לקונה לסך 80,000 דולרים בשווי שקלי. מהמבוא להסכם עולה כי הקונה חייב למוסד סך 41,788 שקלים. הוסכם בין הצדדים בחוזה המכר "...שכנגד מלוי מלא ומדוייק של התחייבויות בית הספר תראה אהבה את החוב כמסולק", משמע ויתור המוסד על חוב המגיע לו מהקונה כנגד מלוי כל התחיבויות הקונה על פי הסכם המכר.

            לטענת ב"כ העורר יש לנכות את סכום החוב מהתמורה החוזית.

            לא מקובלת עלינו טענה זו.

            הסכם המכר מתיחס בנפרד לחוב שהקונה חב למוסד ולתמורה החוזית המוסכמת. ויתור על חוב אינו גורע מהתמורה המוסכמת. להפך, ויתור זה נותן לכאורה שהתמורה לעסקת המכר היא התמורה המוסכמת כתוספת סכום החוב שעל גביתו מוותר המוסד. חסד עשה המשיב למוסד באי הכללת סכום החוב בשווי המכירה.

 

8.         אנו מחליטים לדחות את הערר ומחייבים את העורר לשלם למשיב את הוצאות הערר ושכר טרחת  עורך דין בסך 5,000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.

 

 

ניתן היום ו' באלול, תשס"ג (11 בספטמבר 2003).

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

                                                                                

 

 

 

 

002133/01עמש051