|
1 |
בתי
המשפט
|
וע 001198/00 |
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו |
||
|
|
|||
|
04/08/03 |
|
ועדת ערר מס שבח מקרקעין 1963-התשכ"ג יהושע בן שלמה (שופט בדימוס) –
יו"ר רו"ח אלי מונד - חבר רו"ח טוביה גרינברג - חבר |
בפני: |
|
|
2 . עשת נגה |
בעניין: |
|
|
העוררים |
ע"י
ב"כ עו"ד |
|
|
|
|
נ ג ד |
|
|
|
|
|
||
|
ע"י
ב"כ עו"ד אריק
ליס |
|
||
השופט(בדימוס) י. בן שלמה
לפנינו ערר
על החלטת המשיב לפיה נקבע כי העוררים אינם בני זוג ועל כן אינם זכאים`` בתור
שכזה, להנחה על-פי תקנה 11 (ב) לתקנות
מס שבח מקרקעין (מס רכישה, תשל"ה – 1974) (להלן - תקנה 11(ב)).
הרקע
העובדתי
העוררים
נישאו בשנת 1971 בטכס פרטי. מני אז הם חיים כבני זוג לכל דבר ועניין ואף נולדו להם
שלושה ילדים.
ביום
12.5.71 חתמו העוררים בנוכחות שני עדים, על טופס שחלקו מולא בכתב יד, עליו חתמו גם
העדים (ראו נספח א' לכתב הערר), מחמת חשיבותו מובא להלן:
" ה
צ ה ר ת - נ י ש ו א י ן
---------------------------------------------------------
אני
יורם בן שמואל, שם משפחה אלקלעי.
ת.ז 5021880 מצהיר בזה כי ביום ה – 12
לחדש מאי שנת 1971, בקבוץ שדה יואב, נשאתי לי לאשה בפני שני
עדים כשרים את נגה לבית בן – דוד ת.ז 5083822, שנינו אנשים
פנויים, ונגה גלתה הסכמתה המלאה להיות לי לאשה.
ולראיה באתי על החתום יורם אלקלעי (-)
השם
והמשפחה
------------------------------------------------------------
הנני
להצהיר כי כל האמור בכתב הצהרה זו הוא אמת וכי נישאתי ל- יורם אלקלעי במקום
וביום האמורים לעיל.
(-)
נגה עשת
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
הנני
לאשר ולהעיד כי יורם אלקלעי נשא לנגה עשת (בן דוד) כאמור בהצהרה
הנ"ל בנוכחותנו וכי טקס הנשואין נערך ע"י הכתובה והאמירות דלהלן.
א. הוא
נתן בידה טבעת
ב. הוא אמר לה
: "הרי את לי לאשה"
ג. היא אמרה לו : "הרי אתה אישי"
התאריך
: 12/5/1971
שם כתובת
מקצוע
חתימה
ת.ז
------------------------------------------------------------
1) שי – דרור קיבוץ שדה יואב פלח (-)
0457913
2) יגאל שרוני קיבוץ שדה-יואב לולן (-)
5008606 "
יצויין כי,
במלחמת יום כיפור נפצע העורר 1 (להלן – העורר) באורח קשה ונותר נכה בשיעור 90% .
ביום 21.2.99 רכשו העוררים דירת מגורים וביקשו לקבל הקלה בהתאם לתקנה 11(ב), לפיה
נכה ובת זוגו ישלמו בגין דירה שרכשו במשותף, מס רכישה מופחת בשיעור 0.5%.
יודגש, כי
עובר למועד האמור הכיר המשיב בעוררים כבני זוג והעניק להם את ההנחה האמורה בתקנה
11(ב) (ראו סעיף 11 לכתב הערר) ברם,
במקרה שלפנינו נקט המשיב בעמדה שונה. המשיב לא הכיר בעוררים כבני זוג וכמתחייב
מעמדתו זו, העניק את ההקלה לעורר בלבד וכך נאלצה העוררת 2 (להלן – העוררת) לשלם את המס בשיעור הרגיל.
בהחלטת
המשיב הדוחה השגת העוררים צוין בין היתר:
" … עפ"י הבדיקה שערכנו במחשב
משרד הפנים הרוכשים בנכס הנ"ל אינם רשומים כבני זוג עפ"י דין
ולפיכך לא ניתן להחיל עליהם את הפטור המבוקש – כאמור לעיל, וזה באשר לזכויותיה של
גב' נגה עשת.
אם יומצא אישור משרד הפנים המאשר את זכאותם לרישום כבני
זוג נשואים במשרד הפנים נבחן את עמדתינו." (ראו מסמך
ד' להודעת הערר).
המחלוקת
השאלה בערר זה על-פי הצהרת באי כוח בעלי הדין:
"עו"ד
יעל: … פרשנות המונח בן זוג. האם חלה תקנה 11ב בענייננו
עו"ד
ליס: כנ"ל, השאלה היא פרשנות המונח בן זוג. האם בן זוג בתקנה 11ב'
לתקנות
מס שבח כולל גם ידועה בציבור. כן או לא." (ראו עמ' 2 ישיבת יום 23.1.01).
לאור
ההצהרות הנ"ל, המחלוקת מתמקדת בשאלה: האם על רקע העובדות שלפנינו, ניתן לראות
בעוררים "בני זוג" לעניין תקנה 11 (ב) הנ"ל.
טענות
הצדדים
ב"כ
העוררים טענה, כי הדיבור "בני זוג" שבתקנה 11(ב) הנ"ל, מתייחס גם
לעוררים על אף שאינם רשומים כנשואים במשרד הפנים, שכן הם נישאו בטכס קידושין פרטי
לפי בחירתם האידאולוגית ואי רצונם להינשא ברבנות האורתודוכסית . לטענתה, יש
בטכס זה, כשלעצמו, כדי להעיד על
רצינות כוונות העוררים לחיות חיים משותפים ודי בו כדי להעניק להם את ההקלה
המבוקשת. קל וחומר, כיום לאחר שלושים שנים של חיים משותפים לא ניתן לומר כי בעת
רכישת הדירה לא היו "בני זוג" והפנתה לע"א 52/80 ישעיהו פרידמן נ'
מנדל פרידמן, פ"ד לח (1) 462.
ב"כ העוררים הוסיפה לטעון, כי הדיבור "בני
זוג" לא יוחד אך לבני זוג שנישאו כדת וכדין, וכי כיום מתייחס דיבור זה גם
לשני אנשים החיים יחדיו ומקיימים משק בית משותף. בני זוג כאלה גם אם אינם נשואים
כדין בין אם בחרו בדרך זו מחמת מגבלה על יכולתם להינשא בארץ ובין אם נישאו כך לפי
בחירתם החופשית מתוך רצון להדיר רגליהם מן הרבנות האורתודוכסית, הם בבחינת ידועים
בציבור כבני זוג. לעניין זה הפנתה לע.פ 4341/99 ימית וידאל נ' מדינת ישראל
פ"ד נג (3) 329;
ב"כ העוררים המשיכה וטענה, כי על-פי משמעותו
הלשונית של המונח "בני-זוג", העוררים שהינם ידועים בציבור, הם בני זוג
לכל דבר ועניין. על כן, לפי המבחן אשר נקבע בע"א 2000/97 ניקול לינדורן ואח'
נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', פ"ד נה (1) 12 (להלן – עניין לינדורן), כי משמעותו של הטקסט הינה המשמעות
הלשונית המגשימה את התכלית שהנורמה הגלומה בטקסט נועדה להגשים.
עוד טענה ב"כ העוררים, כי תכליתה הספציפית של תקנה
11 (ב) הנ"ל מחייבת החלתה בעניינם, שכן מדובר בתקנה סוציאלית אשר מטרתה הושטת
עזרה לנכה ולבן זוגו ברכישת דירה ופרשנות תכליתית אובייקטיבית תוביל לתוצאה זו.
ב"כ העוררים הוסיפה לטעון, כי אין כל שוני רלוונטי בין בני זוג
שנישאו ברבנות לבין בני זוג שערכו טקס קידושין פרטי, כאשר תכלית החקיקה מכוונת
להקל על נכה ועל בן זוגו. בענייננו, קיומה של תעודת נישואין רלוונטית לדרכי ההוכחה
על קיום הזוגיות אך יש בלתה.
ב"כ העוררים טענה עוד, כי בבואנו לפרש תקנה יש
ליתן פירוש שיצמצם ככל שניתן את הפגיעה בזכויות האדם והוסיפה, כי יש לפרש את תקנה
11 (ב) הנ"ל לאור העקרונות
הכלליים שהותוו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998, וכי
פרשנות שאינה מכירה בזכאותם של העוררים על-פי תקנה 11(ב) הנ"ל תסתור את תקנת
הציבור.
עוד טענה ב"כ העוררים, כי פרשנות השוללת מהעוררים
זכאות להקלה על-פי תקנה 11 (ב) נוגדת את סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם
וחירותו. לבסוף הפנתה ב"כ
העוררים לעקרון ההסתמכות וטענה, כי הואיל
ובעבר הכיר המשיב בזכאותם של העוררים להקלה, על כן, יש בהחלטתו האחרונה של המשיב משום פגיעה בציפייתם הלגיטימית של
העוררים לזכות בהקלה גם הפעם.
מנגד טען ב"כ המשיב, כי כל שיטת מס צודקת שמה לה
למטרה להגשים את עקרונות השוויון האופקי והנייטרליות. קרי, שוויון בנטל המס בין
נישומים שיכולתם הכלכלית זהה ואי התערבות מערכת המס בשיקולים העסקיים ובקביעת הנתונים האישיים של הפרט
המשפיעים על חבות המס שלו. בהמשך טען ב"כ המשיב, כי קשה להכריע מהו משטר המס
הראוי שיחול על בני זוג לאור עקרון השוויון האופקי, אולם לענייננו די בכך כדי
להראות כי עקרון השוויון האופקי והנייטרליות בדיני המס, על אף שהם משלימים זה את
זה, אינם מובילים למסקנות זהות בכל מקרה ומקרה ועל המחוקק לתת משקל מתאים לכל אחד
מהם בקביעת שיטת המס הראויה.
ב"כ המשיב טען, כי תקנה 11 (ב) מהווה פיסה קטנה
מהמארג החקיקתי הקובע את שלטון המס החל על בני זוג, וככזו, אין לבחון אותה במנותק
מההסדר הכולל החל על בני זוג וידועים בציבור וכי פרשנות מרחיבה של הגדרת "בני
זוג" ככוללת גם ידועים בציבור כבני זוג מעוררת שאלות קשות ועלולה ליצור בעיה
חדשה שלא הייתה קיימת, והיא הפליית הידועים בציבור לטובה לעומת בני זוג נשואים בכך
שמחד נהנים הם מהקלות ומאידך אינם נתפסים במגבלות שהטיל המחוקק על זוגות נשואים,
למשל, סעיף 49 (ב) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, רכישה ומכירה), תשכ"ג – 1963
(להלן – החוק) המגדיר את התא המשפחתי, משתמש במושג "בן זוג",
אשר פורש ע"י מלומדים ככולל אנשים נשואים בלבד ולא ידועים בציבור, והוראה
דומה ביחס למס רכישה שמופיעה בסעיף 9 (ג1)(2)(ב)(2) לחוק. לעניין זה הפנה לספרו של
המלומד א' נמדר "מס שבח
מקרקעין – הפטור לדירות מגורים", ת"א, 1997, בעמ' 87-88, וספרו של
המלומד י' הדרי "מיסוי מקרקעין", רמת השרון, 2000, בעמ' 122-123.
לגופו של עניין הפנה ב"כ המשיב לסיפא של התקנה 11
(ב) לפיה יוחזר מס הרכישה העולה על 0.5% ליחידים שאחד מהם זכאי לחיוב במס רכישה
בשיעור 0.5% , אשר נישאו תוך 12 חודשים מיום רכישת הזכות וטען, כי התקנה כוונה לבן זוג אשר נישא כדין.
מן האמור בסיפא ביקש ב"כ המשיב מאתנו להסיק, כי כוונת המחוקק היא שאדם הזכאי
לפטור והידוע בציבור שלו, אשר רכשו במשותף דירה, אך לא נישאו תוך 12 חודשים מיום
הרכישה, אינם זכאים לפטור, וכל פרשנות אחרת, תייתר את האמור בסיפא לתקנה.
ב"כ המשיב העיר בשולי הדברים, כי העורר 1 צורף
לערר כצד ללא סיבה ממשית, שכן אין הוא מבקש סעד כלפי המשיב.
ב"כ המשיב התריע מפני פרשנות מרחיבה של המונח בן
זוג, אשר תגרור קשיי הגדרה והוכחה, תפגע בוודאות החבות במס, תחייב את שלטונות המס
לבקש הצהרה מהמוכר אם יש לו ידוע/ה בציבור, תיצור חיכוכים ומחלוקות שיעסיקו גם את
ועדת הערר.
ב"כ המשיב טען כי הקוהרנטיות שבפרשנות חקיקת המס
מכתיבה פרשנות דומה והפנה להגדרת
"בן זוג" בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א –
1961, כאדם נשוי בלבד ולא
ידוע בציבור והוסיף, כי הסעיפים המתייחסים למיסוי בני זוג בפקודת מס הכנסה עברו
שינויים רבים במהלך השנים, כאשר השינוי הנרחב האחרון בוצע בשנת 1993, אולם גם בו
לא מצא המחוקק לנכון להוסיף את הידוע בציבור להגדרת בן זוג שבפקודה.
חיזוק נוסף לגישתו מצא ב"כ המשיב בכך שסעיף 62 לחוק
העוסק במתנות לקרובים, תוקן בשנת 1994 ע"י הוספת הידוע בציבור למניין הזכאים
לפטור בתנאים ובסייגים שנקבעו בתיקון. בדברי ההסבר לאותו תיקון נאמר במפורש כי הוא
נעשה מאחר וההגדרה המקורית, המתייחסת לבני זוג בלבד, אינה חלה על ידועים בציבור
(ה"ח 2264, עמ' 408). ובהתאמה, עם תיקון סעיף 62 לחוק, הוספה תקנה 21א לתקנות
מס רכישה שהעניקה פטור לידוע בציבור בשיעור שנקבע שם, ללמדך, כי לו היה המונח בן זוג כולל בחובו
ידועים בציבור, לא היה צורך בהוספת התקנה 20א הנ"ל.
בין היתר טען ב"כ המשיב, כי קבלת פרשנותם של
העוררים עשויה לעורר בעיות קשות הנוגעות לדין המהותי והוסיף, כי בתי המשפט אשר דנו
במעמדם של הידועים בציבור נזהרו מקביעה גורפת והתייחסו לכל מקרה לגופו. במקרים
עליהם הצביעה בא כוח העוררים, ניתנו
זכויות המגיעות לנשואים גם לידועים בציבור וזאת, בין היתר, מכוח עקרון השוויון, על
מנת למנוע הפלייתם לרעה של הידועים בציבור בעוד שבענייננו המצב הפוך.
ב"כ המשיב התייחס גם לדין הזר וציין, כי רוב
מדינות המערב, גם המתקדמות שבהן, נמנעו מהכרה בידועים בציבור כבני זוג לצורך דיני
המס וזאת על אף שבתחומים אחרים הוענקו להם זכויות רבות.
בסוף
סיכומיו התרעם ב"כ המשיב על כך שב"כ העוררים התעלמה מהגדרתה של הפלוגתא
המוסכמת והעלתה בסיכומיה טיעונים משפטיים נוספים החורגים ממגבלות ההסכם הדיוני,
בין היתר טען ב"כ המשיב, כי ב"כ העוררים הסתמכה בסעיף 27 לסיכומיה על
עובדות שלא הוכחו ועתרה לקבל את הערר לאור אינטרס ההסתמכות.
דיון ומסקנות
ערך הרישום במרשם כראיה
אין חולק כי שבחוק מיסוי מקרקעין ובתקנות מס רכישה אין
הגדרה של המונח "בני זוג". בעניין לידורן נפסק:
"… משמעותו המשפטית של
הטקסט היא המשמעות הלשונית המגשימה את התכלית שהנורמה הגלומה בטקסט נועדה
להגשים" (שם בעמ' 25).
עוד
מצינו כי:
"החוק הוא חלק מהחיים. עם שינוי במציאות החיים משתנה הבנתו של החוק … חזקה על כל חוק שיש להפעילו באופן שישתלב ויקדם את המציאות המודרנית … המטרות החברתיות שאותן יש להגשים הן המטרות החברתיות של ההווה והעתיד, לא של העבר, וזכויות האדם יוגשמו כפי היקפן ועל-פי הבנתנו אותן היום ולא בעבר" (אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה (תשנ"ג 603-604)
לענייננו,
ברור כי התקנה נועדה להטיב עם הנכים ובני זוג שאחד מהם נכה.
דחיית השגתם של העוררים אך על יסוד בדיקה שערך המשיב
במחשב משרד הפנים אשר העלתה כי העוררים אינם רשומים כבני זוג על-פי דין, אינה
ראויה כפי שיובהר להלן.
בפסיקה עקבית הלך בית המשפט העליון בתלם ההלכה אשר
נקבעה בבג"ץ פונק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז 225 (להלן – עניין
שלזיגר) לפיה, תפקידו של פקיד הרישום, על-פי פקודת מרשם התושבים, התש"ט –
1949, אינו אלא תפקיד מאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול ספר התושבים, ואין בידיו כל
סמכות שיפוטית.
גם לאחר ביטול פקודת מרשם התושבים הנ"ל שתחתיה בא
חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה – 1965 על תיקונו שבא בשנת 1967, לא נס לחה של
הלכת שלזינגר לעניין זה ראו סקירתו המקיפה של כב' הנשיא א' ברק והאסמכתאות
בבג"ץ 5070/95, בג"ץ 2901/97, ע"א 392/99, בעניין נעמת – תנועת
נשים עובדות ומתנדבות ואח' נ' שר הפנים ואח', פסק דין מיום ח' באדר התשס"ב
(20.2.2002) (להלן – עניין נעמת). בסעיף 22 לפסק הדין אמר הנשיא א' ברק:
"הלכת פונק שלזינגר היכתה שורשים בפסיקה, ונדרשים שיקולים
כבדי משקל כדי לסטות ממנה. … חזקה על רשויות המדינה שהן
פועלות על פי החוק. במסגרת זו הן חייבות להיות מודעות לאופי המוגבל של הרישום
במרשם. בוודאי כך לעניין הרישום בפריטים לאום, דת, ומצב אישי. בית משפט זה חזר
וציין כי אין ברישום פרטים אלה כדי לקבוע את תוקף הגיור או
הנישואין. הקביעה מוגבלת לרישום במרשם, ואין לה אף תוקף של ראיה לכאורה"
(ההדגשה שלי – י.ב).
ובהתייחס לטענה כי בישראל קיימת אך עדה יהודית אחת ציין
הנשיא בסעיף 31 לפסק הדין:
" … ישראל אינה מדינתה של "עדה יהודית". ישראל היא מדינתו של
העם היהודי, והיא הביטוי של "זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו"
(הכרזת העצמאות). ביהדות ישנם זרמים שונים הפועלים בישראל ומחוצה לה. כל זרם פועל
על פי השקפותיו שלו. לכל יהודי ויהודי בישראל – כמו גם לכל
אדם שאינו יהודי – חופש דת, מצפון והתארגנות. תפישות היסוד שלנו מעניקות לכל פרט
ופרט את החירות להחליט באשר להשתייכותו לזרם זה או אחר."
ולענייננו, משנקבע כי אין ברישום משום ראיה לאמיתותו,
נמצא כי השאלה אם העוררים הם בני זוג
היא שאלה של הוכחה. בנסיבות אלה, המשיב לא היה בן חורין לדחות את השגתם של
העוררים אך מן הטעם שלא נרשמו במרשם האוכלוסין, כבני זוג, מבלי להתייחס לעובדות
לגופן. בנסיבות העניין, אני מוצא כי הנמקתו של המשיב בלתי סבירה.
העוררים כבני זוג על-פי ממצא עובדתי
בענייננו, אינני סבור שהשאלה, האם מדובר בידועים בציבור
דרושה לפתרון המחלוקת, משום שגם אם ידועים בציבור לא באים בגדרה של התקנה האמורה,
די בחזקה העולה מן העובדות המתוארות לעיל, כדי להכניס את העוררים תחת כנפי הגדרה
בני זוג.
הראיות המונחות בפנינו אינן מותירות ספק בכך שהעוררים
התקשרו ביניהם על מנת להיות נשואים זה לזו. העוררים בחרו להינשא על-פי תפיסה מקובלת
על חלק מהציבור שנמנו עליו, חתמו על הטופס המתואר לעיל, ובפועל חיו כנשואים לכל
דבר ועניין. הקשר שביניהם עמד איתן
ולא נפגע גם לאחר פציעתו הקשה של
העורר במלחמת יום כיפור, בני הזוג המשיכו להתגורר תחת קורת גג אחת עד עצם
היום הזה והביאו צאצאים לעולם.
במקרה דנן, לאור תכליתה של תקנה 11 (ב), אין מנוס
מהתייחסות אל העוררים כבני זוג ואין
הצדקה עניינית להפלותם לעומת בני
זוג שנישאו ברבנות (השווה דברי הנשיא א' ברק בעניין לינדורן בעמ' 25 – 26)
העוררים כבני זוג - מבחן הסטטוס
גם אם נבחן את השאלה מנקודת השקפתו של הדין העברי החל
על העוררים נגיע לאותה תוצאה.
בעניין ע"א (ת.א) 264/96 לביא נ'
חבשה ואח', עמדה שאלת פרשנות המונח "בן-זוג" שבסעיף 98 לפקודת הנזקים,
האם כולל גם הידועה בציבור כאשתו. עמיתי להרכב, דאז, השופט י. גרוס והשופטת מ. רובינשטיין, ענו על
השאלה בחיוב. אני סברתי, בדעת מיעוט, כי אין הצדקה לנקוט בדרך של חקיקה שיפוטית
וכי יש לתת למחוקק לומר את דברו.
פרופ'
מנשה שאוה, במאמר מקיף ומעניין (ראו מ' שאוה "משמעות 'בן-זוג' בחקיקה לאור
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" מנחה ליצחק (א' ברק, מ' שאוה – עורכים,
תשנ"ט) עמ' 197), מתח בקורת על פסק הרוב והדגיש את ההבדל בין הביטוי 'בן
-זוג' כמעיד על סטטוס אשר נקבע על-פי הדין האישי, ובאותו עניין לדין העברי, לבין
'הידועה בציבור' שהינו מעמד יציר
כפיה של הפסיקה המבוסס על נתון עובדתי. המחבר המלומד הציע פתרון; שבית המשפט הדן
בעניין יבחן אינצידנטאלית, את שאלת הסטטוס של המבקש לאור הדין האישי החל עליו
בציינו:
"אם בית המשפט האזרחי מגיע למסקנה, כי בשל
חיי האישות המשותפים היתה האשה עובר לתאונה בגדר "ספק נשואה" הזקוקה על
פי הדין האישי-העברי לגט מחומרא, או מן הספק, … די בכך כדי לראותה
"בת-זוג" לצרכי פקודת הנזיקין וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים
ולזכותה במלוא הפיצויים המגיעים לאשה נשואה על פי החוקים
החילוניים הנ"ל." (שם, בעמ' 228).
המחלוקת שהתעוררה בעניין לביא הנ"ל נדונה בבית
המשפט העליון במסגרת ערעורים מאוחדים (ראו ע"א 2000/97 בעניין לינדורן). בית
המשפט העליון, כב' הנשיא א' ברק לא מצא לילך בדרך של בדיקת הסטטוס ואולי משום
הסייג שלהשקפתו של פרופ' שאוה, כי "אם הדין האישי אינו מכיר בנישואין
שנערכו, אין הצדדים יכולים לשאת את התואר של "בני-זוג", כפי משמעותו
המשפטית." (מאמרו של פרופ' שאוה בעמ' 203).
כב' הנשיא ברק בחר בדרך הפרשנות התכליתית והחלת עקרון
השוויון לאמור: "המובן
הלשוני של הדיבור "בן-זוג" דינו אחד מן השניים שהם זוג. בן-זוג הינו
אפוא אחד מצמד. לעניין זה אין כל דרישה לשונית שהצמד יהא נשוי כדת וכדין"
(בעמ' 25-26), וש"התכלית המונחת ביסוד ההסדר של פקודת הנזיקין היא להעניק
פיצוי בגין אובדן התלות … "(שם, בעמ' 28).
בנוסף לכל אלה, הרי שבענייננו, העוררים הינם יהודים ועל-פי הצהרתם
התקשרו זה עם זו על-מנת להיות נשואים. העדים אף הרחיקו לכת ופרשו את המסמך ככתובה.
בנסיבות דנן ניתן לומר למצער, כי מתקיימת בעורר החזקה ש"אין אדם עושה בעילתו
בעילת זנות" וכי יש בפנינו
מעין קידושי שטר לפי דיני ישראל (השווה "דיני משפחה – ד"ר בנציון
שרשבסק, מהדורה רביעית מורחבת עמ' 81-84).
בספרו של ד"ר שרשבסקי הנ"ל בעמ' 84-85 נאמר
כי:
"נוהגים בתי הדין בארץ בכל מקרה של נישואין
אזרחיים, אם הצדדים חיו יחד והיו ידועים בחברה כבעל ואשה ואם אין קשיים מיוחדים
להביאם לגירושין לפי דין, לסרב לתת לנישואין עם אחר או אחרת אלא לדרוש גט מספק,
ז"א מתוך חשש קידושי ביאה ועל יסוד החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות
וגם בכדי למנוע אפשרות לחשוב שאשת-איש
תצא בלא גט."
ולעניין זה ראו גם "מנחם אלון – המשפט
העברי, הוצאת מאגנס כרך ג' בעמ'
1489.
עיננו הרואות, אף להשקפת הדין האישי נחשבים העוררים כבני
זוג. מכאן שהמשיב לא טעה שעה שהעניק בעבר לעוררים את ההנחה ברכישה קודמת וטוב היה
אם היה מחליט כך גם הפעם.
יכולתי לסיים אך אתייחס בתמצית לשאלה אם המונח בני זוג
שבתקנה 11 (ב) כולל גם ידועים בציבור כבני זוג וזאת מבלי להידרש לכל הטענות שנטענו
בנושא זה.
הידועים בציבור
קבענו לעיל, כי
תקנה 11 (ב) נועדה להטיב עם הנכים. בבואנו לפרש את המונח בני זוג שבתקנה
הנ"ל, עלינו לתת למונח זה פרשנות המגשימה תכלית זו.
התקנה ראתה להטיב
עם הנכה הבודד וגם עם בני זוג שאחד מהם נכה. הבסיס הרעיוני להענקת ההנחה לבן הזוג
מבוסס על עובדת החיים המשותפים בין השניים – חיים בצוותא ומקיימים משק בית אחד. זהו
מצב היוצר תלות הדדית גם בתחום המשקי כלכלי של פרנסת הבית. מצב זה נכון במידה שווה
לגבי זוגות שנישאו כדין, זוגות
שנישאו בנישואים אזרחיים וידועים בציבור כנשואים.
מוסד הידועים
בציבור כבני זוג הינו יציר הפסיקה בישראל
שהתמסד וקיבל תאוצה עם הזמן (ראו ע"פ 4341/99 ימית
וידאל נ' מדינת ישראל נג (3) 329 והאסמכתאות שם, ולאחרונה עמ"ש 5132/99 (חי)
עליזה לבנון נ' מנהל מס שבח מקרקעין).
התשתית העובדתית
שנפרשה בפנינו לא מותירה ספק כי העוררים עונים על ההגדרה של ידועים בציבור כבני
זוג. משכך, כאשר מדובר בהטבות
הניתנות לנכים ובני זוגם, יש להחיל את עקרון השוויון ולא להפלות בין זוגות נשואים
כדין לבין העוררים שבחרו להינשא בדרך אחרת (השווה עניין לינדורן הנ"ל;
בגצ 4906/98 עמותת "עם
חופשי" לחופש דת, מצפון, חינוך ותרבות נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נד
(2) 503; דנגצ 4191/97 אפרים רקנט
נ' בית-הדין הארצי לעבודה פ"ד נד (5) 330; בג"ץ 6698/95 עאדל קעדאן נ'
מינהל מקרקעי ישראל פ"ד נד (1) 258; בגצ 3969/97
מדינת ישראל נ' חאלד אבו רביע פ"ד נא (5) 470, 476).
אשר לחשש שהעלה
ב"כ המשיב, פן פרשנות מרחיבה תפלה ידועים בציבור
לטובה לעומת זוגות נשואים כדין,
ותחייב את שלטונות המס לדרוש מכל מוכר דירה להצהיר אם יש או אין לו ידוע
בציבור, חשש זה תמוה בעיני במיוחד ש עסקינן בנכים שהם פלח קטן מכלל רוכשי הדירות העשויים לזכות בהנחה מתשלום מס רכישה. זאת ועוד, עסקינן
במס רכישה ולעניין זה נאמר, כי מותר שתהא אי התאמה ו"אין פסול בעובדה זו,
שכן, חוק מיסוי מקרקעין שונה ממס רכישה באופיו ובזהות הנישומים, ואין חובה שקביעה
לעניין חוק מיסוי מקרקעין תחייב גם לגבי מס רכישה" (ספרו של פרופ' י'
הדרי הנ"ל בעמ' 124), הוא הדין בענייננו.
זאת ועוד,
משהצהירו העוררים כי הם בני זוג לצורך קבלת ההנחה, ממילא כבלו את עצמם למצג עובדתי
תקף לעניין הגדרת התא המשפחתי
שבסעיף 49 או הוראה אחרת שבחוק.
לאור האמור,
המסקנה הסופית היא, שהעוררים הינם בני זוג כהגדרתה של תקנה 11 (ב) הנ"ל.
אני סבור כי יש
לקבל את הערר ולחייב את המשיב לשלם לעוררים הוצאות בסך 25,000 ש"ח.
הפיקדון יוחזר לידי ב"כ העוררים.
------------------------
י.
בן שלמה, שופט בדימ'
א'
מונד, רו"ח
אני מסכים
---------------------
א' מונד,
רו"ח
טוביה גרינברג, רו"ח
אני מסכים
----------------------
טוביה
גרינברג, רו"ח
לאור האמור לעיל הוחלט לקבל את הערר כאמור בחוות דעתו
של היו"ר.
ניתן בהעדר היום 21.4.02
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כוח בעלי הדין.
------------------------- ---------------------
---------------------------
י. בן שלמה, שופט בדימ' אלי מונד, רו"ח
טוביה גרינברג, רו"ח
יו"ר
חבר
חבר