בתי המשפט

 

 

 

החלטה

 

זו החלטה משלימה להחלטתי מיום 9/12/04 ועניינה בקשת המערערים למחיקת הטענה החלופית של המשיב ולפיה חלק ממשכורתו של מר צבי אורן מהווה תמורה לדלול זכויותיו בחברה המערערת ולכן אינה הכנסת עבודה שניתן בגינה להינות מההטבה של סעיף 12 לחוק א.ס.ח.ה.

 

בענין זה ניתנה בעבר החלטה של כב' סגן הנשיא אבידע מיום 15/12/03 ומטעמים שפורטו שם נדחתה הבקשה למחיקת טענה זו, ונקבע כי "ראוי כי השאלה אם הטענה החלופית מהווה פגיעה בלתי מוצדקת במערערות תידון לאחר שיוגשו הראיות ואז ניתן יהיה לעמוד על משקלה של הטענה בדבר הפגיעה הנטענת במערערות והאם ראוי להכריע בטענה במסגרת פסק הדין או קודם לכן".

 

בעת שהוגשה על ידי המערערים בשא 4877/04 שבה שבים ומבקשים הם למחוק את הטענה החלופית הזו, עדיין לא הוגשו הראיות, כמובן, ולכאורה, עומדת ההחלטה הקודמת על כנה, אלא שהמבקשים טוענים כי חל שינוי נסיבות, בשני מישורים, המצדיק שינוי ומתן החלטה אחרת.

 

נטען, כי בנימוקי שומה שהגיש המשיב ביום 27/5/04 במסגרת עמ"ה 513/04, המאוחד בתיק זה שלפני, המשיב טוען חד משמעית, כי הכספים ששולמו למר אורן היו הכנסת עבודה בידו, בשל היותו בעל שליטה, ואין הטענה החלופית עולה אף ברמז בנימוקי השומה, ומשום כך יש לראות בכך "הודאת בעל דין" מטעם המשיב המוציאה את הטענה החלופית אל מחוץ  לתחום המחלוקת שבין הצדדים בכל התיקים המתנהלים.

 

עוד נטען, כי יש חידוש משפטי בכך שביום 22/7/04 ניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על ידי כב' השופט מגן אלטוביה בעמ"ה 1204/02, גרינברג נ' פקיד שומה גוש דן, והחלטה זו קובעת הלכה בעניין דומה לזה שלפנינו ולפיה העלאת טענות חלופיות על ידי פקיד השומה חייבת להיות מלווה במקביל בהצגת שומות חלופיות, דבר שלא נעשה באותו ענין, כמו גם בענין שלפנינו היום.

 

לא מצאתי ממש באף אחת משתי הטענות באופן שיצדיק הכרה בשינוי נסיבות, עובדתי או משפטי, שיאפשר פתיחה מחדש של הדיון בבקשה למחיקת טענה, או שינוי בהחלטת כב' סגן הנשיא אבידע.

 

ראשית לכל, יודגש כי ההחלטה הקודמת לא סתמה את הגולל על האפשרות שדינה של הטענה החלופית יהיה להימחק בסופו של יום, אלא שהדבר נותר להכרעה לשלב של אחרי הגשת הראיות.

 

ולגופו - אינני מוצא שנימוקי השומה שהוגשו בעמ"ה 513/04 יכולים להוות הודאת בעל דין מטעם המשיב או ליצור מניעות כלפיו לטעון את הטענה החלופית בעניין היות התשלומים למר אורן בבחינת תמורה עבור דלול זכויותיו, זאת משום שהמשיב הבהיר בפתח נימוקיו שהסוגיות שבערעור חדש זה "כמעט זהות" לאלה שבתיקים האחרים וצוין "קשר הדוק" בין התיקים כולם, משמע, ברור שאין כוונת המשיב לזנוח או לחזור בו במכוון מהטענות שכבר נטענו בתיקים האחרים.

 

עוד יש לזכור, שהמשיב טוען כל העת, שהעובדות לאשורן טרם ידועות לו ויתבררו רק בעתיד ולכן, הוא טוען טענות חלופיות אלה שהרי, לשיטתו, המועד לקבוע איזו מהן רלוונטית, האם זו של בעל שליטה או זו של דלול זכויות, יגיע רק אחרי שהראיות יוצגו וניתן יהיה לקבל מסד נתונים עובדתי מדויק ומלא. בנסיבות אלה, אין לדבר על "הודאת בעל דין" מטעם פקיד השומה בשל כך שהוא עדיין "מגשש בערפל" ומודה בדבר אחד ויחיד והוא - שאינו יודע בשלב זה, אל נכון, אילו מן התרחישים שהוא טוען להם, אכן התקיים.

 

אשר לפסק הדין בעניין גרינברג – אין מדובר בחידוש הלכתי מחייב של בית המשפט העליון, שאפשר שראוי היה להיחשב כשינוי נסיבות שיצדיק עיון מחדש בהחלטה קודמת, ולא רק זה, אלא שעם כל הכבוד, כפי שהמשיב מציין, מותר לו לחלוק על נכונות גישת בית המשפט המחוזי ועצם העובדה, שניתנה החלטה בכיוון התומך לכאורה, בגישת המערערים, בבית משפט מחוזי אחר, אין בה שינוי נסיבות כלשהו.

 

לא זו אף זו, המעיין בהחלטת כב' השופט אלטוביה יכול למצוא בה פן, שאם ניישם על ענייננו, יכול אף לתמוך דווקא בגישה ההפוכה, זו של המשיב, שהרי נאמר שם גם כי "בידי המשיב הסמכות והזכות להציג טענות חלופיות משפטיות ולעתים גם עובדתיות על מנת לנסות ולהגיע אל שומת האמת, בפרט כאשר פרטי העסקה לאשורה מצויים ראשית לכל בידי הנישום אשר היה צד לה ולהתנהלות העסקית  והמשפטית עובר לעסקה ולאחריה".

 

משום אלה, מצאתי לדחות את הבקשה החוזרת למחיקת הטענה החלופית, והחלטת יום 15/12/03 במישור זה נותרת בעינה.

 

ניתנה היום י"ז בטבת, תשס"ה (29 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

א.ואגו, שופט

 

 

 

000527/02עמה055 אירית ו.