בתי המשפט

 

 

 

 

גזר דין

 

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום בגין עבירות של אי העברת מס שנוכה, עבירה לפי סעיף 219 לסעיף 224 א' לפקודת מס הכנסה {נוסח חדש}, התשכ"א – 1961. ואי הגשת דוחות במועד, עבירות לפי סעיף 216 (4) לסעיף 224 א' לפקודת מס הכנסה.

 

התביעה ציינה, כי מדובר ב – 14 עבירות מס של אי העברת מס שנוכה במקור, כאשר הקרן עומדת על סכום של כ- 124,000 ₪, ובשיערוך נכון להיום מדובר על סכום של כ – 350,000 ₪.

 

המחדל של העברת הסכומים שנוכו במקור טרם הוסר עד היום. לא הוגשו עד היום הדוחות שנדרשו ביחס לשנים 1994 ו – 1995.

 

הנאשמים צירפו תיק נוסף שעניינו עבירות על חוק המע"מ, 38 עבירות על סעיף 117 (א) (6) לחוק המע"מ, יחד עם סעיף 67 לחוק ותקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, עבירות שעניינם אי הגשת דוחות תקופתיים.

הנאשמים לא הגישו דוחות תקופתיים, כאשר ביצוע העבירות משתרע משנת 1996 ועד שנת 1999.

 

הנאשם בטיעוניו, ציין כי הוא קבלן בניין מזה 35 שנים, אולם כיום הוא מובטל, וחולה במחלות שונות.

הנאשם הציג לבית המשפט את התיעוד הרפואי לגבי מחלותיו ולגבי מחלות מהן סובלת אשתו.

הסניגור בטיעוניו, הפנה אצבע מאשימה כלפי שלטונות מס הכנסה, אשר הגישו את כתב האישום 6 שנים לאחר ביצוע העבירות.

 

התובעת לא הצליחה לתת הסבר לסיבת השיהוי הארוכה בהגשת כתב האישום.

ראוי היה כי רשויות המדינה יפעלו ביעילות באופן שכתבי האישום לא יוגשו בפרק זמן ארוך כל כך, הגם שהחוק מאפשר, תקופת התיישנות ארוכה. העובדה שכתבי אישום אינם מוגשים בסמיכות למועד ביצוע העבירה, יש בכך משום מתן מסר שלילי לציבור כי רשויות המדינה אינן רואות במעשי הנאשמים מעשה חמור המצריך תגובה מיידית. ראוי היה, כי חומרת המעשה תבוא לידי ביטוי גם במהירות התגובה של הרשות.

 

הנאשם שלח יד לקופה הציבורית, ומחזיק תחת ידיו סכום לא מבוטל אשר לא העביר לקופת המדינה. אף שניתנה לנאשם אורכה מיום תחילת שמיעת הטיעונים לעונש בתאריך 13/3/03, עד היום לא הסיר הנאשם את המחדלים ולא העביר את כספי הגזלה לקופת המדינה.

 

נקבע לא אחת כי נטילת כספי המדינה, היא עבירה חמורה והסיכוי להשיב למדינה את הכספים שהגיעו לה מאת החברה אפסו.

 

מעשיו של הנאשם באי הגשת הדוחות במועד, נעשו באופן שיטתי, פעם אחר פעם, משך תקופה ארוכה.

 

עבירות מס פוגעות ביסודות המשק וביסודות החברה, לכן חובה על בית המשפט להטיל עונש שיהיה בו משום הרתעת הרבים.

נתתי דעתי לעובדה שהנאשם מס' 2, אשר היה בעל נכסים, ירד מנכסיו, מצבו הבריאותי איננו טוב, מצבה הבריאותי של אשתו גם הוא איננו טוב.

 

נתתי דעתי לעובדה שהנאשמים הודו וחסכו מזמנו היקר של בית המשפט. אלמלא מעשה זה, הרי שהייתי גוזר עונש כבד הרבה יותר.

 

בהתחשב בהודאת הנאשמים, ובטיעוני שני הצדדים לעונש, אני דן את הנאשמים לעונשים הבאים:

 

נאשמת מס' 1

אני דן את הנאשמת לתשלום קנס בסך 200,000 ₪.

הקנס ישולם בעשרה שיעורים חודשיים שווים ורצופים החל מ – 30 יום מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

במידה ובתיק ישנה הפקדה יקוזז הקנס מכספי הפקדון.

 

נאשם מס' 2

 

א.        אני מטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 20 חודשים מהם 9 חודשים בפועל, והיתרה על תנאי, למשך שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור ויורשע על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתב אישום זה ו/או עבירות נגזרות של אותן עבירות.

 

ב.        במידה והנאשם היה עצור בתיק זה יש לנכות את ימי המעצר מימי המאסר.

 

ג.     אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 20,000 ₪, או שנה מאסר שישא הנאשם בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם בעשרה שיעורים חודשיים שווים ורצופים החל מ – 30 יום לאחר שחרורו מהמאסר ועד התשלום המלא בפועל.

במידה ובתיק ישנה הפקדה יקוזז הקנס מכספי הפקדון.

 

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום בבית משפט המחוזי בנצרת.

 

 

ניתנה היום כ"ד בסיון, תשס"ג (24 ביוני 2003) במעמד הצדדים.