בתי המשפט

 

 

 

 

הכרעת דין

1. כתב האישום ועמדות הצדדים:

א.         נגד הנאשמים הוגשו שני כתבי אישום אשר הדיון בהם אוחד. האחד, עניינו עבירות שעברו הנאשמים על הוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") והשני, מייחס להם עבירות על הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "חוק מע"מ").

            על פי העובדות המפורטות בכתבי האישום היה הנאשם הבעלים והמנהל הפעיל של הנאשמת 1 (להלן: "החברה").

            בשנים 1993 עד 1996 קיבלו הנאשמים חשבונית מס של חברת בילאור וחברת י.צ. אספקת חומרים ועיבוד שבבי (1992) בע"מ (להלן: "בילאור", "י.צ") בסכום כולל של 530,808 ₪, בחשבוניות נרשם במרמה כי החברות הנ"ל סיפקו לנאשמים עבודת מתכת כאשר, בפועל, לא סיפקו את המפורט באותן חשבוניות ולא קיבלו את התשלום על פי החשבוניות (להלן: "חשבוניות פיקטיביות").

            למרות האמור, רשמו הנאשמים את החשבוניות הפיקטיביות בספרי החברה כהוצאה וכך, במעשה מרמה, במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס הגדילו במרמה את הוצאותיהם והקטינו את הכנסתם החייבת במס.

            בנוסף, כללו הנאשמים את החשבוניות הפיקטיביות בדוחות שהוגשו למע"מ (34 במספר) וניכו, במרמה, את מס התשומות הגלום בהם.

 

ב.         הנאשמים מודים בהכללת החשבוניות בספרי החברה וניכויין אך לטענתם אין מדובר בחשבוניות פיקטיביות: הסחורה על-פי החשבוניות סופקה והנאשמים שלמו בעדה תמורה מלאה. את הסחורה סיפק מאיר עיני (להלן: "עיני") ממפעלו באזור, החשבוניות אמנם היו ע"ש בילאור וי.צ. אך זאת, מאחר ועיני הציג עצמו כמנהלן של החברות אלה. כך או כך, עסקה בוצעה והם פעלו כדין ובתום לב.

 

2. ראיות התביעה

א.         עד התביעה העיקרי לעניין חשבוניות בילאור הוא עד מדינה מר צדוק לוי, עת/7, המנהל ובעל המניות בחברת בילאור.

            על פי עדותו לא עומדת כל עסקה מאחורי חשבוניות בילאור שנמסרו לנאשמים (ת/12 א-ל"א), הוא עצמו כתב את החשבוניות על פי פתקים שקבל מעיני ואשר עליהם הופיע פירוט הסחורה אותה יש לרשום והן היו "...כחלק מתקופה שבה מכרנו חשבוניות פיקטיביות ביחד עם מאיר עיני..." (ראה פרוטוקול עמ' 48 ש' 16 ואילך).

            מדובר בחשבוניות פיקטיביות שכן "...אחרי התוכן ואחרי הסיכומים המצוינים בהם לא סופקה סחורה בפועל" (שם, שם).

ב"כ הנאשמים מבקשים לקבוע כי צדוק לוי תומך בגרסתם מאחר ואינו מכיר את הנאשמים, לא בצע עמהם כל עסקה ולפיכך, אין לשלול אפשרות כי הוא הוציא חשבוניות ועיני סיפק סחורה.

            בקשה זו חסרת בסיס ויסוד. ההיפך הוא הנכון והנלמד מעדותו של צדוק לוי הוא כי מערכת שלמה של חשבוניות פיקטיביות הופצה על ידו, נמסרה לעיני ומעיני לאחרים, לרבות הנאשמים, כפי שעוד יובהר.

 

            עת/5, מנהל עבודה במפעלו של צדוק לוי מעיד כי הוא טיפל בכל עבודה שהגיעה לבילאור ובאשר לת/12, בו כלולות חשבוניות של רכישות של חומרי גלם, הוא טוען כי לא ידוע לו שבילאור עסקה במכירת חומרי גלם או כי מכרה חומרי גלם לנאשמים.

 

ב.         באשר לחשבוניות י.צ. - אותן ערך מי שהיה מנהלה הפעיל של י.צ. - מר יצחק עיני, הוא עת/9.

            עד זה רשם את החשבוניות ע"ש י.צ. (ת/4 (21) (24) (31)) אך הוא לא סיפק לנאשמים את הסחורה הרשומה בהן. גם הוא פעל על פי הוראותיו של עיני והוציא חשבוניות ע"ש מי שהוא כלל אינו מכיר ולמי שאתו לא עבד.

 

            הנאשם, כאמור, מודה כי בילאור וי.צ. לא סיפקו לו סחורה כפי שיודע לומר גם עת/3, יצחק פינטו. שניהם גם יחד תומכים בעדויות דלעיל.

 

ב.         השאלה הנשאלת היא אם הסחורות והשירותים המפורטים בחשבוניות אכן סופקו לנאשמים, כנטען על ידי הנאשם.

            על פי החשבוניות סיפקו בילאור וי.צ. חמרי גלם (פרופילי אלומיניום, אלומיניום, חמר על פי שרטוט) - חשבוניות י.צ. - ת/4 21, 24, 31, חשבוניות בילאור - ת/12 א', ה-י"ג, ט"ז, ח-כ"ב, כ"ד, כ"ה, י"ז, כ"ז" כ"ח וכן סיפקו חומרי גלם + עבודה (ציפוי, חריצה, כירסום) ת/12 ב-ד, י"ד - ט"ו, כ"ג, כ"ו, כ"ט, ל', ל"א.

לעניין זה, העד העיקרי הוא יצחק פינטו עת/3 (להלן: "פינטו") אשר עבד עם הנאשם מאז שנת 1992 במשך כ-8 שנים ומאז 1993 שימש כמנהל עבודה בנאשמת.           

            עד זה מסר 2 הודעות, ת/3 ות/5 ובעדותו הוא חזר בו מן האמור בהן, הוכרז עד עויין והודעותיו הוגשו לבית-משפט.

            ת/5 הוגשה בהסכמה ולגבי ת/3 העיד גובה ההודעה, עת/6, כי נמסרה מרצון חופשי ללא כל לחץ. עיון בהודעות מראה כי פינטו מרצה דבריו בשטף, מסביר את אופי העבודה אותה הוא מכיר על בוריה.

 

            בת/3 מוסר העד כי הוא נחשב למס' 2 בנאשמת, הוא מחליף את הנאשם "בהכל" פרט לנושא חשבוניות ושיקים והוא מכיר את כל הספקים והלקוחות של הנאשמת.

            בשנת 93 מונה למנהל עבודה כדי לעזור לנאשם "...להשתלט על העסק.." (ת/3 עמ' 1 ש' 8-7). מדבריו עולה כי הוא המוציא ומביא בכל נושא ועניין בעקר כשהנאשם נעדר מהעסק, הוא מכיר "בוודאות" כל דבר שהמפעל מייצר "...אני יודע מה נכנס לעבודה ומה יוצא הכל לפי תעודת משלוח/חשבונית ולא ייתכן כי המפעל ייצר מוצר והוא לא יודע על כך". (ת/3 עמ' 5 ש' 27-26).

            העד, כאמור, הוכרז עד עויין מאחר ובעדותו חזר בו מן הדברים שמסר לגבי מעמדו בנאשמת והוא מנסה להציג עצמו, בעדותו, כמי אשר כל תפקידו הצטמצם בתכנות מכונות "...וזה מה שנקרא בעיני מנהל עבודה, להשתלט על העסק הכוונה לכוון את המכונות". (שם, עמ' 20 ש' 4-3).

            אין ספק כי עדותו אינה קושט דברי אמת ויש להעדיף על פניה את דבריו הנמסרים באופן ספונטני בראשית החקירה ובה עדותו ברורה, חד משמעית ומהימנה. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעמדת הנאשם בעצמו.

            בחקירתו הראשונה טוען הנאשם כי פינטו עובד אצלו שנים רבות, מחליפו בהעדרו ו"...אף אחד לא מקבל סחורה מלבד פינטו ואני". (ת/1 ב' עמ' 1 ש' 15).

            "איציק פינטו מחליף אותי בהעדרי, הוא אחראי לבדוק את הסחורה שמגיעה מספקים" (ת/1 ב' עמ' 1 ש' 2-1).

 

            בעדותו הוא חוזר בו מן הדברים, משנה גרסתו והופך את פינטו לפועל האחראי "...לכוון את המכונות מבפנים, דואג שהעובדים יעבדו..." (שם, עמ' 83, ש' 17-16).

            אם פינטו אמר כי לא ידע על עבודות שהוציאה הנאשמת לקבלני משנה "..אז הוא אמר, אז מה?" (שם, שם, ש' 21).

 

            מן הראיות נלמד כי פינטו עובד אצל הנאשם מאז היותו חיל, הוא גיסו של הנאשם ונראה כי בעצה אחת חוברים השנים לשנות עמדה ולהציג גרסה חדשה בפני בית-משפט.

            על פי הגרסה החדשה יורד פינטו מגדולתו ועד שנת 1997 עת הועבר לו כל הפיקוד "...כי לא היה לי כוח נפשי..." (שם, שם, ש' 20) שימש כבורג קטן מבלי לדעת ומבלי לראות את המתרחש במפעל הנאשמת.

            לא בכדי מפנים ב"כ הנאשם, בסיכומים, פעם לעדותו ופעם להודעותיו ומנסים לעשות שימוש בגרסת הבורג הקטן שבעדות.

 

אגב אורחא, יוסף: הנאשם מעיד על עצמו כחולה מזה שנים רבות, מה שחייבו לצמצם את שעות העבודה ל4-3 שעות עבודה ביום. המפעל הוא מפעל יצרני, הספרים מלמדים כי הייצור גדל מאז שנת 1993 ועד 1996 בהיקפים ניכרים, מספר העובדים הלך וגדל ועל כן, המסקנה כי פינטו מילא תפקיד נכבד במפעל מקבלת משנה תוקף.

כאמור, נדחית עדותו של פינטו מפני הודעותיו ועל הנעשה בנאשמת יש ללמוד מן ההודעות, כמפורט להלן:

            "אנחנו עובדים ישירות מול הלקוחות ולא מוציאים עבודות החוצה חוץ מציפויים המבוצעים על ידי אלגונל". (ת/3 עמ' 3 ש' 25-24).

            למיטב ידיעתו הנאשמת מעולם לא סיפקה עבודה לבילאור וי.צ, לא ידוע לו כי הן היו קבלני משנה, הן לא ספקו להם עבודות ולא ייצרו עבורם דבר.

            הוא אינו יודע על מקרה בו הנאשמת מכרה ללקוח חמר גלם מבלי לבצע בו עבודה, הנאשמת לא הוציאה עבודות כרסום ולא יכול להיות שיגיע למפעלה של הנאשמת חמר גלם מבלי שידע על כך אולי "...בתור מקרה בודד..." (ת/3 עמ' 6 ש' 5).

            לא זאת אף זאת. על פי החשבוניות המוצגות בפניו, ת/4 ות/12, מדובר בעבודות בסדר גודל רב היקף ולא ייתכן שהוצאו לספקים עבודות בהיקף כזה. 

            אין לו הסבר לחשבוניות בילאור וי.צ. - הוא לא ראה, לא שמע, לא קבל, לא סיפק ולא חתם על קבלת סחורה.

            עיני מספק להם אלומיניום כחומר גלם אך אינו קבלן משנה שלהם וגם לא לקוח והוא מסביר: י.מ עיני הוא ספק של חומר גלם, סחורה שהגיעה מעיני הייתה מלווה תעודת משלוח של עיני "... הייתי רואה את הסחורה, הייתי רואה את התיעוד..." (שם, עמ' 25 ש' 19-18).

            הוא שולל גם אפשרות כי מאן דהוא מטעם עיני ביצע את העבודות על-פי אותן חשבוניות - לו היה כדבר הזה "...הייתי אמור לדעת". (ת/3 עמ' 8 ש' 10-9).

           

            עבודות החריצה המפורטות בחשבוניות ת/4 לא הוצאו מהמפעל כי הנאשמת מבצעת עבודות אלה בעצמה "...לא ידוע לי שיצאה עבודה כזו בכלל לקבלן משנה". (ת/3 עמ' 7 ש' 4-3).

 

            מסיכום דברי פינטו בהודעותיו עולה כי הוא מכיר את כל לקוחות המפעל, את כל הספקים, לא ייתכן כי חומר גלם יגיע למפעל ללא ידיעתו ולנאשמת רק ספק משנה אחד המבצע עבודות ציפוי אנודייז והוא חברת אלגונל.

 

            בנושא קבלני משנה חוזר ושונה פינטו בעדותו - פרט לנושא הציפוי לא הוציאה הנאשמת עבודות לקבלני משנה.

 

3. גרסת הנאשם:

            על פי הודעתו עיני הוא ספק אלומיניום ועבודה של שרטוטים וכרסום. הוא מוסר לעיני עבודות  ו "...בתמורה הוא מספק לי חשבוניות של חב' בילאור". (ת/1 ב' עמ' 2 ש' 14-12).

            את כל המפורט בחשבוניות בילאור וי.צ. קבל מעיני ואת השיקים רשם על שם בילאור וי.צ. על פי הוראות עיני.

            בהמשך, מתקן הנאשם גרסתו: הוא לא קיבל את המפורט בחשבוניות "...אני לא קבלתי מה שרשום שם, אני לא יודע מה זה המק"ט הזה, קבלתי אבל את מה שרשום בחשבוניות לא קיבלתי". (ת/1 ב' עמ' 4 ש' 30-28) לכן גם אינו יכול להשיב לחוקר מה בדיוק קבל על פי החשבוניות המוצגות לו, הן של בילאור והן של י.צ.

בשרטוטים שמסר לעיני, על פי טענתו, אין ציון מק"ט והוא גם לא יכול לאמת את עצם מסירת השרטוטים לעיני כיוון שהשמיד אותם ואין לו רישום לגביהם.

            "...אני לא יכול לדעת איזה חלקים רכשתי בחשבוניות... הפירוט של הפריטים בחשבוניות הוא סתם...אני לא יודע מה קיבלתי על פי החשבוניות". (ת/1 ב' עמ' 4 ש' 24-22).

            בשלב מאוחר של ההודעה הראשונה הוא מספק הסבר מעניין: הוא לא שם לב לרשום בחשבוניות.

            עיני אמר לו כי בילאור וי.צ. הן חברות "כמו שלו", ומסר לו את החשבוניות אותן רשם בספרים. הוא לא בדק את החשבוניות, הוא בחן רק את הסכומים ולכן, היום, אינו יכול "לשחזר" מה קבל על פיהן.

 

            בהודעתו השנייה, הנמסרת למחרת היום, מקבל עיני תפקיד מוגדר: הוא קבלן משנה של הנאשמת, סיפק להם חומר גלם אלומיניום ועבודות כירסום.

            בבית משפט מבקש הנאשם להסביר את נושא תכנן של החשבוניות: "כתוב פה חלקים. אני לא מכיר את המק"ט שרשום בחשבונית... בזמנו שאני מסרתי לו עבודה זה היה לפי חלקים ולפי החלקים והשרטוטים שמסרתי לו וכמויות. אם הוא לא כתב את זה בחשבונית זה לא אומר שזה לא בוצע". (שם, עמ' 84 ש' 34-33).

            גם בבית משפט הנאשם אינו יכול למסור מה בדיוק קיבל על פי החשבוניות כי את המק"ט אף פעם לא ידע ואולם, ביום עריכת העסקה עם עיני ידע מה סיכם ומה קיבל.

           

            אין חולק כי עיני היה ספק לנאשמים, כפי שנלמד מהראיות והעדויות (ראה ת/19-ת/28) ולכן, יש לבחון אם היה "קבלן משנה", כנטען על ידי הנאשם.

מעדותו של פינטו נלמד, בברור, כי עיני הוא ספק של חמר גלם ולא ידוע לו כי עיני ביצע עבור הנאשמים עבודות ב"קבלנות משנה". גם פרופילי אלומיניום על פי חשבוניות ת/4 לא סיפק עיני כי ספק האלומיניום של הנאשמת היה "חברת צינקל' זה פרופיל מיוחד" (שם, עמ' 25 ש' 11-10 וש' 17-16).

            באשר לעבודות כרסום, על פי פינטו עבודות אלה בוצעו במפעל הנאשמת להוציא עבודות כירסום מיוחדות המבוצעות בלייזר. לנאשמת היו בשנת 1992 2 כרסמות ובהמשך נרכשו 4 מכונות נוספות המבצעות עבודות כרסום.

 

            לטענת הנאשם בחר להוציא עבודות כרסום "לאנשים שיש להם מכונות יותר ממוחשבות זריזות" וכך, השתלם לו יותר. (שם, עמ' 81 ש' 15-12).

            עוד מוסיף הנאשם וטוען:

            פינטו לא יודע עובדות אלה כי הוא "...לא יודע דבר, הוא רק עובד אצלי". (ת/1 ג').

            פינטו גם לא יודע כי עיני סיפק לו אלומיניום "עם חורים" כי רק הוא עצמו מסר ולקח מעיני סחורה.

            גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הסבריו של פינטו, בעדותו ובהודעותיו, ואינה נתמכת בכל עדות או ראיה.

            יש לזכור כי מדובר בעבודות  בסכומים גבוהים ולכן לא מתקבל על הדעת כי נעלמו מעינו הפקוחה של המנהל בשטח, פינטו, אשר לא ראה את מסירתן ואת קבלתן כשמדובר במפעל קטן ובו קומץ עובדים, בין 3 ל-8 איש בזמנים הרלבנטיים.

            הניסיון המאוחר, הכבוש, המתבצע בבית משפט על ידי פינטו ובו ניסיון להתאים עצמו לגרסת הנאשם אינו משכנע ויש לדחותו.

 

            עוד יודגש כי על פי הודעתו של פינטו כל השרטוטים מוזנים במחשב, עובדה הנתמכת בהודעתו של הנאשם המסביר כי שרטוטים שהוא מקבל לביצוע "נרשמים" במחשב. כיצד שרטוטים אלה מוזנים למחשב ואותם שרטוטים שנמסרו לעיני והן נשוא החשבוניות הפיקטיביות הושמדו ואין לו אפילו רישום לגביהם - לנאשם פתרונים.

           

            גרסת הנאשם מלאה חורים, ככברה.

בקליפת אגוז טענתו היא, כאמור, כי סחורה התקבלה מעיני אשר היה, בין היתר, מורשה חתימה בבילאור (נ/1) ואשר שכנע אותו כי הוא בעל השליטה בבילאור, ביצוע עבודות באמצעותו יהא יותר מהר ויותר זול ועל כן החשבוניות יוצאות ע"ש חברות אלה.

            גם אם נקבל טענה זו, ועל כך אעמוד בהמשך, אין בה ולו ראשית ראיה להוכחת העובדה כי סחורה התקבלה וזאת, על סמך המסקנות דלקמן:

 

א.         הנאשם אינו יודע לפרט מהי הסחורה שסיפק לו עיני על פי החשבוניות, הוא אינו מכיר את המק"טים הרשומים  בהן, לא קיבל  את הסחורה  הרשומה בהן והוא אף לא יכול לדעת איזה חלקים רכש על פי החשבוניות "...הפירוט של הפריטים בחשבוניות הוא סתם, אני לא יודע מה קבלתי על פי החשבוניות..." (ת/1 ב', עמ' 5 ש' 24-22).

            "...הוא שואל אותי אם קיבלתי את המק"ט הזה, מאיפה אני יודע?" (שם, עמ' 83 ש' 9). מאז סופקה הסחורה עבר זמן והיום אינו יכול לומר מה הסחורה שסופקה.

            דבריו, בהודעתו, אינם מתיישבים עם ההסבר המפורט, לכאורה, הנמסר בעדותו:

            "אני הייתי הולך לעיני יושב איתו על המחירים, נותן לו שרטוט, מראה לו איזה גודל חומר כמות, איפה צריך להיות חור... והוא מבצע את זה, אחרי שזה מוכן הוא בא קורא לו אומר זה היה המשקל של האלומיניום, זה הכרסום זה מה שמגיע לי ואני הייתי נותן לו איזה שיק... השתדלתי לתת שיקים למוטב בלבד ע"ש בילאור" (שם, עמ' 81 ש' 25 עד עמ' 82 ש' 12).

            עיני הגדול יושב עם הנאשם על כל פרט ופרט לומד "איפה צריך להיות חור" ואח"כ מבצע וקורא לנאשם לקבל את הסחורה ואולם, הנאשם אינו יכול לזכור מה עיני ביצע עבורו באמצעות בילאור.

כזכור, עת/5, מנהל העבודה בבילאור לא שמע מעולם את שמו של הנאשם למרות שהוא מכיר את כל הלקוחות של בילאור ומעדותו נלמד כי בילאור מעולם לא ביצעה עבודות על פי שרטוטים של הנאשמים, לא שרטוטים "עם חור" ולא שרטוטים אחרים.

 

ב.         במהלך עדותו, על מנת ליתן משקל לגרסת המק"טים, מציג הנאשם את חשבוניות נ/6 (א-ג) - הכוללות ציון מק"ט של החברה שניפקה את אותן חשבוניות.

עיון חטוף בחשבוניות אלה מבהיר, מיד, כי אין המשל דומה לנמשל, לא כולו ולא מקצתו: מחשבוניות בילאור וי.צ. לא ניתן לדעת איזו סחורה סופקה, לא בזמן אמת ולא בזמן מאוחר ואילו על פי נ/6 ניתן לעמוד על כל הפרטים הצריכים לעניין, גם מס' מק"ט אך גם מס' תעודות משלוח, מס' הזמנה, תאור מוצר, כמות, מחיר יחידה ועוד. 

 

ג.         הנאשם הוא "בחור מסודר" על פי הגדרת מנהל החשבונות, עת/4, המבהיר כי "הוא היה בין הלקוחות  המעולים  מבחינת הגשת החומר". (שם, עמ' 35 ש' 24-22 ).

           הנאשם "המסודר" אינו מגלה את אוזנו של רואה החשבון הנאמן שלו כי חשבוניות י.צ. ובילאור המסתכמות בלמעלה מ-530,000 ₪ לפחות להלכה אינן מדברות אמת והוא מוסר אותן לעת/4 לצורך הכללתן בספרים כאילו היו "...חשבון טלפון" (שם, עמ' 38 ש' 14).

 

ד.        גרסתו של הנאשם, הנסתרת בעדותו של פינטו, אינה נתמכת בכל עדות אובייקטיבית.

מי שיכול היה להיות הדמות המרכזית, עד מפתח משמעותי הוא עיני. עיני אינו מופיע ברשימת עדי התביעה אשר בכתב האישום אך הוסף כעד, על פי בקשת תיקון מטעם התביעה וחרף התנגדות ב"כ הנאשמים, בשלב מאוחר לקראת תום פרשת התביעה.

בסופו של יום ויתרה התביעה על העדתו ועל כך מלין ב"כ הנאשמים.

אין ספק כי העדתו של עיני הייתה עשויה לשפוך אור על הפרשה ולאפשר לבית משפט לראות את התמונה באחת ולא ללקט שברי ראיות אחת לאחת.

התביעה, משיקולים השמורים עמה בחרה שלא להעיד את עיני. השאלה הנשאלת היא מדוע לא עט ב"כ הנאשם על ההזדמנות להביא את עיני כעד מטעמו, עד שיחזק את גרסת הנאשם הנסמכת על עדותו שלו בלבד, יצוק בה תכן ויעניק לה משקל.

ב"כ הנאשם, בסיכומיו, מפנה לפסיקה בנושא אי הבאתו של עד לעדות ואף ב"כ התביעה עוסקת בכך בהרחבה, זה בכה וזה בכה.

במקרה זה, על פי הראיות הנקבצות, ההימנעות מהבאת עיני כעד הגנה פועלת לרעת הנאשם, יוצרת הנחה כי דבריו היו יכולים לפעול לחיזוק הגרסה המפלילה ולא בכדי נמנעה ההגנה מהבאתו.

           

ה.        בהודעתו מוסר הנאשם כי היקף עבודתו עם עיני בשנים 1993 עד 1996 מסתכם ב-300,000 ₪. מספרי הנאשמת נלמד כי החשבוניות שהוציא עיני לנאשמים מסתכמות בכ- 200,000 ₪ (ת/19 עד ת/28). נראה כי הנאשם עצמו אינו מעריך נכונה את היקפן של החשבוניות הפיקטיביות:

חשבוניות בילאור וי.צ. מוסיפות סכום של כ-530,000 ₪ דהיינו, בשנים אלה רכשו הנאשמים מ"תשלובת" עיני סחורה ועבודה בהיקף של למעלה מ-730,000 ₪.

נתון נוסף אליו מפנה ב"כ התביעה בסיכומים אכן מעורר עניין:

חשבונית ת/12 כ"ו היא ע"ס 140,400 ₪ (כולל מע"מ) ומסופקת בחודש נובמבר 1995, בשנה בה מראים הספרים (ת/8 עד ת/11) גידול ניכר בהכנסותיה של הנאשמת. ההסברים אותם נותן הנאשם לרכישה העומדת מאחורי חשבונית זו הינם בלתי מתקבלים על הדעת וחסרי ביסוס ראייתי: השתוללות מחירים בשוק, הזמנה גדולה אחת על פיה יספק לו עיני סחורה "טיפין טיפין" ועיקר העיקרים - העובדה שמדובר בחשבונית העוסקת בחומר גלם, אלומיניום. לגבי אלומיניום כחומר גלם מוצאות חשבוניות ע"ש עיני בלבד ואילו כאן מדובר בחשבונית המוצאת על ידי בילאור. כל אלה מטילים צל כבד על גרסתו ויש בהם, ביחד עם שאר העובדות, כדי לתמוך בגרסה כי מדובר בחשבונית הבאה לצורך הקטנת הכנסה בשנה זו. כך גם חשבונית ת/4 (25) מחודש יוני 1996, והיא על סך 117,000 ₪ (כולל מע"מ) אשר לכאורה כל תפקידה "לאזן" את ההכנסות על ידי הוצאות מתאימות.

4. החוק, ההלכה והמסקנות:

א.         העבירות המיוחסות לנאשמים עולות מסעיפים קטנים (1) (4) ו- (5) לסעיף 220 לפקודה ועניינן, הכנה וקיום פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, השמטת הכנסה באמצעות חשבוניות כוזבות הכלולות בדוח שהוגש למס הכנסה והכל, תוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה.

נושא הכללתן של חשבוניות פיקטיביות במערך ספרי החשבונות של החברה נדון בהרחבה והוכרע בפסיקה הענפה בנושא ולכן, לא ארחיב את הדיון בו ואסתפק באזכור מספר נקודות ציון.

            המחוקק מתייחס אל ספרי החשבונות של העסק כאל מראה האמורה לשקף באופן מדוקדק את כל הקורה בעסק.

            כללי היסוד בפסיקה מורים כי פנקסי חשבונות ורשומות המנוהלים על ידי נישום ואשר הרשום בהם אינו אמת הינם בבחינת קיום רשומות כוזבות. (סעיף 220 (4) לפקודה).

            הכללת חשבוניות כוזבות או פיקטיביות בספרי החשבונות של העסק יש בהם משום הקטנתה של הכנסה חייבת במס והתוצאה היא השמטת הכנסה (סעיף 220 (1) לפקודה).

            סעיף 220 (5) לפקודה מתמלא תכן כאשר הפעולות על פי שני הסעיפים דלעיל עולות כדי מעשה מרמה או תחבולה ועצם המעשה מלווה בכוונה להונות ולרמות את שלטונות המס.

 

ב.         סעיף 117 (ב) (3) לחוק מע"מ קובע כי הוצאת חשבונית מס מבלי שמוציאה עשה או התחייב לעשות את העסקה שלגביה הוציא את החשבונית - עובר עבירה. סעיף זה אינו כלול בהוראות החיקוק אך הוא מועלה על הכתב לבחינת הנושא. 

            סעיף 117 (ב) (4) לחוק מע"מ קובע כי מי שניכה ביודעין מס תשומות מבלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק זה, עובר עבירה.

שני הסעיפים מטרתם אחת: רק עסקת אמת בין שני הצדדים לה, מוציא החשבונית מצד אחד ומקבלה - מן הצד האחר, תוכל לזכות בניכוי מע"מ הכלול באותה חשבונית המלווה את העסקה, כאשר החשבונית אמורה לשקף את העסקה על כך תג ותו שבה.

סעיף 117 (א) (3) לחוק מע"מ עוסק בדו"ח המוגש על ידי הנישום וכולל ידיעות שאינן נכונות ללא הסבר סביר.

 

            סעיף 38 לחוק מע"מ קובע מהם התנאים בהם יכול עוסק לנכות מס תשומות וזאת, בנוסף לדרישה כי התשומות ישמשו בעסקו של העוסק ולצורכי עסקו וכן ישמשו בעסקה חייבת מס.

            התנאים על פי סעיף 38 הם כי המס כלול בחשבונית מס שהוצאה לעוסק כדין דהיינו, העסקה אכן בוצעה, הייתה חייבת במע"מ והחשבונית הוצאה על ידי עוסק שהיה מוסמך להוציאה.

            סעיף 38 אינו מסתפק בתנאים אותם הוא מציב אלא מוסיף כי על העוסק נטל הראיה להוכיח כי מולאו דרישותיו של סעיף זה, החשבונית עונה על דרישות החוק ועליו לוודא כי החשבונית ערוכה כדין והוצאה כדין ופירוש הדבר- היא ניתנת עבור עסקה החייבת במס לאחר ביצועה של העסקה.

            עוסק מנוע מניכוי מס תשומות כאשר אין עומדת מאחורי החשבונית כל עסקה והוא הוציאה כדי להטעות את שלטונות המס.

 

            עוסק אשר מנכה מס תשומות בידיעה כי אין בידיו מסמך על פי סעיף 38 לחוק מע"מ עובר על הוראתו העונשית של סעיף 117 (ב) (4) לחוק מע"מ.

            הרציו של הוראת חוק זו- חשבונית שאין מאחוריה עסקה של ממש החייבת במס או מי שהוציאה אינו זהה למי שמכר את הטובין, פורע את השיטה עליה מבוססת קביעת המס: העסקה הכלולה בה היא למראית עין בלבד, לא השתתפה בתהליך ייצור המע"מ ועל כן לא תהא חלק מהליך המיסוי.

 

ג.          אם בוצעה עסקה בעבור עוסק, אך חשבונית המס המלווה אותה אינה של הספק או מבצע העסקה עם העוסק דהיינו, חשבונית אשר הושאלה על ידי אחר לשימושו של אותו עוסק, אזי חשבונית מס כזו אינה משקפת את המציאות וזוכה למעמד של חשבונית פיקטיבית שכן לא הוצאה כדין.

            חשבונית פיקטיבית מאפשרת לרוכש אותה, ובפועל זו מטרת הרכישה בדרך כלל, ניכוי מס תשומות הכלול בה בלא זכות חוקית ובלי שמוציאה ישלם במקביל את מס העסקאות העולה ממנה. חשבונית פיקטיבית היא מסמך כוזב, רישומה בספרי החשבונות יוצר פגם מהותי בהם והכללת התשומות שבה בדו"ח התקופתי הופך את הדו"ח להצהרה כוזבת. 

 

ד.         ויובהר. יש לאבחן בין מקרה בו בוצעה עסקה אולם החשבונית המלווה אותה לא עונה על דרישות טכניות של החוק לבין מקרים בהם הושאלה חשבונית ממי שלא ביצע בפועל את העסקה עם מקבל החשבונית, או שלא בוצעה כלל עסקה בין הצדדים.

            במקרה הראשון מבוצעת עסקה, היא מלווה בחשבונית פגומה אך העוסק המקבל את החשבונית לא היה שותף לקנוניה, לא ידע על הפגמים שנפלו בה ולא יכול היה לדעת עליהם ולכן, במקרים מסוימים ניתן יהא לעשות בה שימוש.

           

לא זה המקרה שבפני.

            הנאשם מקבל מעיני חשבוניות בהכרה ובידיעה מלאה כי הכתוב בהן אינו מעיד אמת: לא שם הספק ולא תוכן החשבונית. הטענה כי עיני הציג עצמו כבעל יד ורגל באותן חברות אינה מעלה ואינה מורידה. הנאשם שותף מלא ליצירת האפשרות כי לא ישולם מס על ידי עיני, מנפיק החשבוניות והוא לא עשה דבר לוודא את אמיתות הרשום בהן.

            הוא לקח חלק במהלך בלתי חוקי של הוצאת חשבוניות, עזר לעיני למסור לו חשבוניות בלתי כשירות על פניהן ובפועל, עושה קנוניה עם עיני לעשיית שימוש בחשבוניות בלתי כשירות.

            בכך אין רב. הראיות מלמדות כי החשבוניות היו כוזבות בצורה ובמהות מאחר ואין מאחוריהן כל עסקה ולא סופקה על פיהן כל עבודה.

הנאשם אינו עושה כל מאמץ להוכיח את דבר אמיתותן של החשבוניות, הוא מסתפק במוצא פיו ומבקש כי הכל יאמינו לו. דא עקא, מחרביך ומהרסיך ממך יצאו והפעם  - מעסקו של הנאשם. עדותו של פינטו בהודעותיו ברורה, חד משמעית, אמינה, בנויה נדבך על נדבך ויש בה, לצד הראיות הנוספות, כדי לסתום את הגולל על טענות הנאשם.

 

 

 

ו.          זה המקום לדון בטענת ב"כ הנאשמים בדבר ליקויים בחקירה ובהוכחה, נושא לו מוקדש פרק נרחב בסיכומים.

            בין היתר, נטען על ידי ב"כ הנאשמים כי החוקרים לא בדקו אם כנגד החשבונית נתקבלה סחורה בפועל ובנוסף, מוצבת חומה גבוהה של בעיות וקושיות אותן, לדעתם, לא הוכיחה התביעה.

            ככלל, עול ההוכחה על התביעה, היא הנושאת בנטל הבאת הראיות ועליה לשכנע את בית משפט מעבר לספק סביר בדבר אשמתו של נאשם.

"כאשר מדובר בידיעתו של אדם, לעולם הראיות הן נסיבתיות שהרי התבונה האנושית עדיין לא גילתה מכשיר המצלם את מחשבותיו של האדם". (ראה ע.פ. ת"א 70378/99 כרמלי נ' מד"י, תקדין מ"ח 99 (3) 3524).

            מטבע הדברים טמון קושי רב בהוכחת עבירות מסוג זה בהן חשבוניות מחליפות ידים ולכך עדים הצדדים לחשבוניות ולפיכך, על בית משפט להסיק דבר היווצרותה של העבירה ממערכת נתונים נסיבתית המוצגת בפניו, מנסיבות העשייה ולא מראיה ישירה, תוך הפעלת מבחני ההגיון וניסיון החיים, שהרי אין מי שיכול לעקוב אחרי הוצאת כל חשבונית בזמן אמת, לבחון בזמן אמת את הנעשה מאחוריה ולבדוק אם אכן סחורה סופקה על פיה.

 

            "...על מעשי מרמה מסוג אלה כמעט ניתן לומר הקלות הבלתי נסבלת של הביצוע לעומת הקושי הבלתי יתואר של התפיסה.

            אין פשוט מהנפקת חשבוניות פיקטיביות ולכאורה אין גם ניזוק מהן, שהרי מספק החשבונית מרוויח, הקונה מרוויח ומי שמפסיד הוא רק אותו גוף ערטילאי וחסר ממשות שנקרא מדינת ישראל".

            (ראה ע.פ. 1723/97 ש.ע. בע"מ נ. מד"י, מיסים י"ג (1) עמ' ה -390, בע"מ 398).

 

            במקרה זה על הנעשה מאחורי החשבונית קיימת עדות ישירה של פינטו היודע באופן פוזיטיבי כי הסחורה והעבודה הרשומה בחשבוניות לא נתקבלה וזאת, בנוסף להצהרת צדוק לוי בדבר רישום פיקטיבי בחשבוניות ועובדו כי לא יצאה הסחורה ממפעלם. הנאשם בעצמו אינו יכול להצביע על קבלת הסחורה, הוא לא מכיר את המק"טים, הוא אינו זוכר איזה עבודות בוצעו, אין לו שרטוטים התומכים בתכן החשבוניות ואך עובדה אחת ברורה הוא יכול להציג: החשבוניות נרשמו בספרים, שמשו כהוצאה ודווחו למע"מ.

            ההנחות אותן מניחים ב"כ הנאשמים, בטיעונים, מבקשים להוליכנו למחוזות רחוקים תוך אמוץ הנחות המתיישבות, לדעתם, עם טיעוניהם. הלכה פסוקה היא כי בית משפט אינו נדרש להניח הנחות להן אין אחיזה בחמר הראיות שבתיק.

            "אל לו לבית משפט לחוש לאירוע רחוק ויוצא דופן העולה, אם אמנם התרחש, בקנה אחד עם חפותו של הנאשם בעוד שחומר הראיות שהובא לפניו והעדויות שהושמעו במשפט מוליכים למסקנה סבירה הרבה יותר והיא שהנאשם איננו חף".

            (ראה ע.פ3124/91 כהן נ. מד"י פ"ד מ"ז (3) 406 בעמ' 414).

 

ז.          באשר לכוונה-

סעיף 220 לפקודה מטיל אחריות פלילית על מבצע המעשים המפורטים בו בנדון או מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס.

 

            סעיף 117 (ב) לחוק מע"מ עוסק בכוונה הפלילית הנדרשת להוכחתו. סעיף זה תוקן לאחר מועד ביצוען של העבירות (תיקון מס' 20  מ 8/98), תיקון אשר הביא לשינוי בהגדרת העבירה והחמרת העונשים.

            בענייננו, אין נפקדות לשינוי בחוק, ואבהיר.

            כוונת זדון בעבירות מס, הן על פי הפקודה והן על פי חוק מע"מ, ניתן להוכיח מן הנסיבות, העובדות, ההתנהגות והמעשים כאשר העובדות לאשורן מצויות בידי הנישום ובידיעתו.

            במקרה שבפני אין ספק ולו קל שבקלים, כי הנאשם היה מודע היטב לכך שהוא מכליל חשבוניות כוזבות בספרי העסק, חשבוניות שמאחוריהן לא עמדה כל עסקה. הוא עושה כן במהלכן של 4 שנות מס, בשיטתיות ממנה מוסקת הערמה והתחבולה בדרך המובילה למסקנה אחת והיא - כוונה להתחמק מתשלום מס אמת.

 

 

סיכומו של דבר

החשבוניות נשוא כתב האישום הנכללות בספרי העסק הינן חשבוניות כוזבות אשר אינן מייצגות את הכתוב בהן ואין ולא הייתה מאחוריהן כל עסקה.

התוצאה היא כי הנאשמים מקיימים פנקסי חשבונות ורשומות כוזבות, גורמים להשמטת הכנסה, מדווחים דיווחים כוזבים למע"מ ומנכים מס תשומות שלא כדין והכל בכוונה להונות ולרמת את שלטונות המס.

 

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם בשני כתבי האישום, עבירות על סעיפים 220 (1), 220 (4) ו220 (5) לפקודה וכן על סעיפים 117 (א) (3) ו-117 (ב) (4) לחוק מע"מ.

 

ניתן והודע היום יום שני 20 באוקטובר 2003 בנוכחות הצדדים.