בתי המשפט

 

           

 

 

פסק דין

 

כללי

 

            1.  ערעור מס הכנסה זה מתייחס לשנות המס 1997, 1998, 1999. המערערים הם בני זוג. בשנת 1997 ניהלו כל אחד בנפרד עסק שונה: המערער ניהל במשך 9 חודשים עסק למכירת בגטים ושתיה קרה, תחת השם "בגט הזהב", והמערערת ניהלה במקביל עסק למכירת משקאות, סיגריות ומשחקי טוטו-לוטו בשם "מעדניית הזהב". משנסגר העסק "בגט הזהב" בסוף שנת 1997, נותר בבעלות שני בני הזוג עסק אחד בלבד - "מעדניית הזהב". בחצי הראשון של שנת 1998 נוהל העסק בידי המערערת. ביתרת התקופה, החל במחצית השניה של שנת 1998 ובכל שנת 1999, נוהל העסק בידי המערער בלבד. למען פשטות הניסוח בלבד אדבר בפסק דין זה במערערים בגוף יחיד, אולם אפריד ביניהם לעניין המס המגיע מכל אחד מהם.

 

השומה

 

            2. מוסכם על באי כוח הצדדים כי עיקר ההכנסות בעסק המשותף – מעדניית הזהב, נובע משני אלה:

 

 

            א. רווח מהפעלת תחנת הימורים;

 

            ב. רווחים מהפעלת המזנון.

            המשיב היה סבור כי הרווח המוצהר מהפעלת המזנון [להבדיל מהרווח בגין הפעלת תחנת ההימורים], אינו סביר וטעון התערבות. ב"כ המשיב פירט בנימוקי השומה את הסיבות לאי קבלת הדוחות בנוגע לרווחים מהמזנון:

 

            א. אחוז הרווח הגולמי המוצהר הוא בלתי סביר באופן קיצוני;

 

            ב. טענות המערער בדבר השימוש העצמי אינן משכנעות;

 

            ג. הטענה לפיה מחלקים מוצרים חינם לאותם לקוחות הבאים להמר במזנון, לא הוכחה די הצורך.

 

            בבואו לקבוע את אחוז הרווח במזנון התמקד המשיב בנתונים שמצא בספרי העסק. בכל הנוגע לעסק "בגט הזהב", שהוא רלבנטי רק לשנת 1997, בהעדר ממצאים עובדתיים שעל סמכם ניתן לקבוע את אחוז הרווח, בנה המשיב את השומה על יסוד התדריך הכלכלי של נציבות מס הכנסה.

 

שגיאות בשומה

 

            3. לאור גישה זו נקבעו השומות של המערער בידי המשיב. הטבלה שלהלן, המשקפת את השומות נשוא הערעור, היא בעקבות תיקון ארבע טעויות שנפלו בשומה ונתגלו בשלבים השונים של הדיונים בה: תיקון סכום ההפרש הנובע מהכללת מלאי הפתיחה ומלאי הסגירה של העסק בשנת המס 1998, [אי הכללת המלאי היא מלכתחילה טעות של המערער והמשיב הבחין בה באופן חלקי, אך משעמד על מלוא המשמעות של השמטת המלאי נאלץ לבקש מבית המשפט להרשות לו לתקן את השומה בעניין זה]; סיכום שגוי של תוספת ההכנסה בשנת המס 1997 לגבי המערערת; סיכום שגוי של הסכומים בשומה לשנת המס 1999 של המערער וביטול ניכוי כפול של סכומי השימוש העצמי.  על משמעות העובדה שנפלו טעויות בשומה אעמוד בסוף פסק הדין.

 

עו"ד פלר טוען כי מצא שגיאה נוספת: השומה לשנת 1998 לגבי המערער רודה אמנון הצביעה כאילו המחזור המוצהר – 338,615 ₪ גבוה מהמחזור המחושב – 331,615 ₪ וההפרש לטובת המוצהר הוא 6,475 ₪. חוששני שעלי לדחות טענה זו, כאילו אין לנו די טעויות בלאו הכי: ראשית, מסמכי השומה שקבעו את ההכנסה המוצהרת של המערער לשנת 1998 על ידי הגדלת ההכנסה המוצהרת מ – 99,977 ₪ ל – 106,722 ₪ [תוספת של 6,745 ₪] לא הוצגו בפני במסגרת כתבי בי דין או התצהירים, שכן כבר בנימוקי השומה המשיב מיהר וביקש לתקן את השומה בטענה שההפרש אמור להיות גדול יותר והציג מיד את השומה המוגדלת. אך ברור לי כי ההפרש שמדובר בו הוא 6,745 ₪ ולא 6,475 ₪ והפעם הטעות היא של עו"ד פלר. שנית, לכאורה נראה כי המחזור המחושב גדול מהמוצהר ולא להפך, והא ראיה שהמשיב ביקש לתקן את השומה לשנה זו ולהוסיף סכום של 35,634 ₪, על מנת להשלים את מלוא התוספת שנקבעה ל סכום של 42,379 ₪  כך שלכאורה אין מקום לטענה כי מלכתחילה השומה של המערער לשנת 1998 הייתה נמוכה מהמוצהר.

 

להלן השומות כפי שהמשיב צריך היה לעורכן, לשיטתו, אילו תוקנו מלכתחילה כל הטעויות:

 

טבלה מס' 1 – השומה נשוא הערעור לאחר תיקונים

 

 

נימוקי הערעור

 

4. ב"כ המערער הקודם, עו"ד מלכה, טען בנימוקי הערעור כי השומה מופרזת ואין לאשרה, ואלה נימוקיו:

 

            א. העסק "בגט הזהב" נסגר בסוף שנת 1997, לאחר שנכשל כלכלית לאור המצב הבטחוני הרעוע ופתיחת סניף רשת שיווק גדולה בסמוך;

 

ב.  אין להפריד בין פעילות תחנת ההימורים לבין מכירת מוצרי המזון מאחר ומרבית המוצרים סובסדו ונמכרו במחיר העלות למהמרים. השקעה זו במהמרים התבררה ככדאית והמערער הגדיל פי כמה וכמה את העמלות בגין מכירת טפסי הימורים שונים. יש לראות את מכירת מוצרי המזון השונים כמנוף בלבד לעידוד ההימורים ולא כמקור משמעותי לרווחים. כאשר המערער מספק מזון ושתיה למהמרים הוא מחייב אותם ב- 50% בלבד מעלות ההזמנה. הוא הקפיד לטעון כי המערער אינו מספק מוצרים בחינם אלא לכל היותר במחירי העלות;

 

ג. חלק נכבד מהמהמרים הם "מהמרים כבדים", המשקיעים אלפי שקלים בהימורים, ואין זה ראוי או כדאי לעמוד איתם על המקח;

 

ד. אחוז הרווח ממכירת סיגריות קבוע ומפוקח;

 

ה. בשנות מס קודמות אישר המשיב שומות שבהן אחוז הרווח הגולמי המוצהר היה פחות, במידה רבה, ממה שמצא לחשב בשנות המס נשוא ערעור זה;

 

ו. שיעור הצריכה העצמית של המערער בשנות המס הקודמות אושר על ידי המשיב, אשר התחשב בשעתו בעובדה שהמערער אמנון רודה מבלה את מרבית שעות היממה בעסק וכי הוא מעשן "כבד" וצורך שלוש חפיסות סיגריות ליום.

 

5. מתוך העדויות שהובאו בפני בית המשפט מפיהם של שלושה אנשים הטוענים שהם "מהמרים כבדים", עולה כי הם מבלים כמה וכמה שעות בבית העסק לצורך הימורים, חלקם גם מהמר באמצעות טלפון. בזמן שהם יושבים בבית העסק הם שותים משקאות ומעשנים סיגריות שהמערער מספק להם לבקשתם, לעיתים הוא גם מספק פיצה או בורקס. בסוף היום המערער מתחשבן איתם על מה שצרכו אך לטענתם, הם אף פעם לא שילמו את המחיר המלא עבור מה שהזמינו. כולם הדגישו כי המחיר המוזל של המזון, המשקאות והסיגריות הוא גורם המדרבן אותם להמר דווקא בתחנת ההימורים של המערער. שלושת האנשים הללו נחקרו חקירה נגדית, אך עלי להעיר כי איני מוכן לקבל במלואן את העדויות הללו, משום שמטבע הדברים יש למעשה תלות ואולי אף ציפיה לטובת הנאה בין עדותם המסייעת של העדים לבין המשך זכותם לקבל מצרכים בהנחה מהמערער. אין הם עדים בלתי תלויים לגמרי. אני מוכן לצאת מתוך הנחה כי מי שמהמר בסכומים כבדים בתחנת ההימורים של המערער ומשקיע בכך אלפי שקלים, סביר שבעל המזנון לא יעמוד איתו על קוצו של יוד ולא יחייב אותו במלוא עלות מצרכי המזון, השתיה והסיגריות שהוא צורך במשך השעות הרבות שהוא מבלה בתחנה ועוסק בהימורים.

 

6. בין עדי המערער היה מר בני לוי, שהוא מנהל חשבונות, אך המערער אינו לקוח שלו. משרדו סמוך לבית העסק והוא נוהג לרכוש שם כרטיסי מזל. הוא מכיר את בית העסק מזה שנים. בתצהירו הוא מספר כי לא פעם ראה כי המערער נוהג לכבד את לקוחותיו במשקאות, בדברי פיצוח וכו', מבלי לחייבם כלל בתמורה, בוודאי שלא במחיר המלא. אפילו לגבי לקוחות מזדמנים שמע את המערער מצהיר בפניהם כי "הקפה על חשבון הבית" וכו'. לבקשת המערער ביקר העד בני לוי בבית העסק כמה וכמה פעמים בחודש ינואר 2003 [לאחר הגשת הערעור] ועסק ברישום המוצרים הנלווים שניתנו בעסק בחינם או במחיר נמוך, והשווה את המחירים למחיר העלות. היו אלה ביקורים אקראיים שנבחרו על ידי העד. מהרשימות שערך העד, בארבעת ימי הביקור שלו בחודש ינואר 2003, גילה כי מרבית המכירות נעשו בחינם, ורק במיעוטן גבה המערער מחיר שלרוב היה זהה למחיר העלות אם לא נמוך ממנו. העד הסיק את מסקנותיו בעיקר על סמך דברים שאמרו לו המהמרים או המערער עצמו. גם עדות זו אינה מהימנה עליי לגמרי ואינני מתכוון לתת לה משקל רב מהטעם שהיא עדות מוזמנת במובן זה שהמערער יכול היה להתאים את התנהגותו בעת הביקורת למה שציפה שיופיע בדו"ח.

 

קביעת שיעור הרווח הגולמי

 

            7. המשיב טוען כי הרווח הגולמי המוצהר במרבית שנות המס שבמחלוקת הוא כה נמוך עד כי אין לקבלו כמהימן. לטענת המשיב הרווח הגולמי הנמוך נובע בעיקר משימוש עצמי מופרז, בלתי סביר ובלתי רשום. מאחר וב"כ המערער סבור כי שיעור הרוח הגולמי המוצהר אינו בלתי סביר ואינו מצדיק התערבות בהצהרות, אבאר בטבלה שלהלן את שיעור הרווח כפי שעולה מהצהרות המערער:

 

 

 

 

טבלה מס' 2: שיעור הרווח הגולמי המוצהר [ללא עסקי ההימורים]

 

 

 

נתונים אלה הביאו את המשיב למסקנה כי מן הראוי לבדוק את הרווח הגולמי בעסק בראש ובראשונה מתוך נתוניו הוא. ראוי להבהיר כי שיעור הרווח הגולמיח הגבוה לכאורה בשנת 1997 לגבי המערער אמנון רודה אינו צריך להטעות: העסק שניהל בשנת 1997 היה מכירת בגטים ומשקאות בלבד, שלגביו שיעורי הרווח גבוהים בהרבה מעסק המוכר גם סיגריות, עיתונים וכו'. נעזר לשם קביעת מסקנתו גם בתדריך הכלכלי, אך לא הייתי אומר כי התדריך היווה את הראיה העיקרית לשומה. ההתבססות על התדריך היתה ידוע לב"כ המערער כבר למקרא נימוקי השומה אם לא מתוך הדיונים בהשגה. בכל זאת, אין בנימוקי השומה שום אמירה היוכלה להתפרש כהתנגדות לעשיית שימוש בתדריך הכלכלי. משהגיע המשיב למסקנה כי אחוז הרווח המוצהר אינו סביר במידה מוגזמת -  רשאי היה להתערב.

 

            בהתאם לנתוני העסק בדקה המפקחת יקוטי את אחוזי הרווח בעסק והגיעה למסקנות כדלקמן:

 

            א. בגין מכירת סיגריות – 7% לשנת 1997 ו- 7.5% לשנים 1998 ו- 1999;

 

            ב. מכירת עתונים יומיים – 13% לשנים 1997 ו- 1998 ו- 14% לשנת 1999;

 

            ג. מכירת מגזים ותשבצים – 30% בכל שנות המס.

 

            באשר לענף הרביעי בעסק - המוצרים האחרים שהם בעיקר חטיפים ומשקאות חמים וקרים – ערכה המפקחת ממוצע של המוצרים שנרכשו ביום הביקורת 5.2.02. דו"ח הביקורת מופיע כנספח ה' לתצהירה של המפקחת יקוטי, וריכוזם הוא נספח ו' לתצהיר.

 

            8. עליי לומר כי לא מצאתי בסיכומי ב"כ המערער טענות משכנעות כנגד אופן חישוב אחוז הרווח בעסק בכל הנוגע לשלושת הענפים הראשונים הנ"ל, לרבות ההתפלגות בין סוגי המוצרים השונים הנמכרים בו.  יש בפי ב"כ המערער טענות כנגד אופן חילוץ אחוז הרווח בענף הרביעי - משקאות ומזון - אך אני סבור שאין לקבלן. ב"כ המערער התמקד בטענה בדבר הצורך להכיר בהנחות המפליגות שהוא מעניק למהמרים,  אך לא טען טענות של ממש כנגד השיעור הנכון של אחוז הרווח למקרה שבית המשפט לא יקבל את טענותיו בעניין ההנחות. הוא טען בעיקר כי שיעור הרווח שיוחס לענף הרביעי הוא תוצאה של עריכת ממוצע פשוט בין הפריטים השונים ואינו מושתת על שקלול הסוגים השונים המנויים בתדריך הכלכלי – ממתקים, משאות, כריכים, שלגונים וכו'.  עוד טען שראין מקום לעשות שימוש בתדריך הכלכלי משום שעורכו לא בא להעיד עליו. התדריך הכלכלי, שעל סמכו ערכה המפקחת את השומה, אכן מייחס שיעורי רווח שונים לסוגים השונים, אולם בהעדר נתונים אחרים מצד המערער ולאור טענתו העיקרית שפורטה לעיל - שהרווח הנמוך נובע מהענקת ההנחות למהמרים ושימוש עצמי מוגבר  - רשאית הייתה עורכת השומה לקבוע את שיעור הרווח המשוקלל על פי הערכה כללית, לאו דוקא אריתמטית ולהעמידו על 30%. נתון זה הולם באופן כללי את הנתונים של הסוגים השונים.  לא הייתי דוחה כליל את טענת המשיב כי על פי התדריך הכלכלי הרווח הגולמי הראוי גבוה יותר, כך שמה שנקבע כאן – 30% - אף מקל עם המערער. אעיר גם כי ב"כ המערער טוען בסיכומי ההשלמה כאילו סכומי הקניות בשנת 1999 אינם תואמים את החישובים. תנוח דעתו, כיוון שהנתונים נלקחו רובם ככולם מתוך דווחי המערער עצמו.

 

            האמור לעיל חל על כל רכיבי השומה, פרט לעסק "בגט הזהב" שפעל עד סוף שנת 1997, שלגביו לא ניתן לבצע ביקורת בעסק ועל כן השתית המשיב את שומתו על התדריך הכלכלי. לפי תדריך זה הרווח ממכירת בגטים ומשקאות קרים נע בין 58% ל- 72%, והמשיב העמידו על 65%. אני סבור כי בשל העדר הנתונים ראוי להעמיד את הרווח על 50% בלבד.

 

9. ב"כ המערער טוען כאמור העיקרית כי אחוז הרווח הנמוך העולה מהצהרותיהם השנתיות נובע הן משימוש עצמי, כאמור לעיל, והן מחלוקת משקאות ומוצרי מזון בחינם או במחיר מופחת למהמרים. זוהי למעשה המחלוקת העיקרית שנותרה בין הצדדים. אוסיף כי ככל שעולה מסיכומי המשיב, התערבותו בשנת המס 1998 לגבי המערערת נוגעת אך ורק להפרשים הנובעים מהשמטת מלאי הפתיחה והסגירה. לא מצאתי שום טענה לעניין זה בסיכומי ב"כ המערער. אולם אני מוצא טעם אחר לפגם בגישתו של המשיב: דומני שהמשיב שוגה כאשר הוא לוקח בחשבון לגבי המערער בשנת המס 1998 את ההצהרה השגויה [הגבוהה יותר] ולא את ההצהרה שלדעת המשיב צריכה הייתה להיות [והיא נמוכה יותר]. אם המשיב סבור כי המוצהר שגוי – עליו להתעלם ממנו ולקחת בחשבון את מה שצריך היה להיות מדווח בהתחשב במלאי. כך אעשה אני בשומה הסופית שלהלן. כדי להסיר ספק אפרט להלן את מה שצריך היה המערער להצהיר לשנת 1998 לפי דעת המשיב, לרבות תוך התעלמות מהשימוש העצמי:

 

טבלה מס' 3: המערער: המוצהר לשנת המס 1998 כפי שצריך היה להיות

 

 

            הכנסה חייבת זו - 10,571 ש"ח - [ולא ההכנסה הגבוהה, השגויה] תצטרף להכנסה שחושבה בידי המשיב.

 

שימוש עצמי

 

10. באשר לשימוש העצמי נראה לי כי הלכה היא שהעברת נכס ממלאי עיסקי לשימוש עצמי היא אירוע מס המחייב להתייחס אליה כאילו היא מכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון [ראו עמ"ה 149/88  גדבאן עפיף נגד פקיד השומה חיפה, מיסים ד[2] עמ' ה/82]. מטענות ב"כ הצדדים עולה כי בעבר הכיר המשיב בשימוש עצמי וגם המפקחת יקוטי ובאח כוחה עו"ד ליפשיץ רמזו כי אילו היה מדובר בשימוש עצמי סביר וצנוע היה מקום להכיר בו, חרף ההלכה הנזכרת. בנסיבות אלה אני סבור כי לאור כל זה ראוי להעמיד את השימוש העצמי המוכר על 500 ₪ לחודש, קרי 6,000 ₪ בשנה במחירי היום.  ההתחשבות בגורם זה תבוא לידי ביטוי על ידי ניכוי שווי הצריכה העצמית מהפדיון המחושב. למען הקל עם המערער ניכיתי את הסכום מהענף שעניינו "קניות אחרות" שאחוז הרווח הגלום בהן הוא הגבוה יותר. לא הבדלתי בעניין זה בין המערער למערערת

 

הנחות למהמרים

 

            11. באשר למחלוקת השניה המשיב טוען כי גם אם נכונה טענת המערער, יש ליישם במקרה זה את הוראות סעיף 85[א] לפקודת מס הכנסה ולחייב את המערער בגין מכירת המלאי למהמרים על פי שווי השוק. אני סבור כי יש תחולה בנקודה זו לאותו חלק של סעיף 85 המאפשר הכרה במחיר מופחת כאשר הוא נקבע בתום לב ושלא על יסוד יחסים מיוחדים בין הנישום לקונה.  אני סבור כי יש מקום לטענה כי המחירים המופחתים שבהם נמכרים מצרכים למהמרים נקבעו בתום לב ומשיקולים מסחריים מובהקים ושלא מתוך יחסים מיוחדים בין המערער ובינם. אין מחלוקת כי כל בעל עסק רשאי, מטעמים עסקיים כלכליים, לצאת במבצעי הנחות, בקידום מכירות, בעידוד קניה בתחום אחד על חשבון הוזלה בתחום אחר וכו'. אולם אם התוצאה העיסקית מניהול עסק בשיטה זו היא אחוזי רווח כה נמוכים, ולעיתים אף אפסיים, יש מקום שפקיד השומה יפעיל את סמכות ההתערבות שלו.

 

כבר קבעתי לעיל, כי יש טעם בטענת המערער כי לעיתים סופקו מצרכים למהמרים במחיר נמוך ולעיתים נתנו בחינם. יחד עם זאת, אין לקבל את הטענה כי תמיד סופקו מצרכים  ללא תמורה, או בתמורה חלקית, במיוחד אם תוצאתה של טענה זו תהיה שלילת כל רווח מהעסק. טענה זו גורפת מדי ואינה מתקבלת על הדעת. מסקנתי זו נובעת, בין השאר, הן מהעובדה שהמערער אינו מנהל שום רישום על דבר אספקת המצרכים למהמרים או על התשלום המופחת שהוא גובה מהם והן מהעדר מדיניות בשאלה מי ישלם, כמה ומהו סכום ההימור המינימלי שבגינו יזכה מהמר פלוני להנחה כזו או אחרת. איני מתאר לעצמי שרשתות שווק היוצאות במבצעי הנחות כגון "שלושה במחיר של שניים" אינה מנהלת רישום אודות המוצרים שנמכרו בחינם או בהנחה. כאמור, העדר רישומים אצל המערער מקשה על קבלת הטענה. גם אם אין הוא חייב על פי הוראות ניהול ספרים לרשום כל עסקה שבה הוא מוכר סחורה במחיר מופחת, הרי בכדי להוכיח את טענתו ובכדי שלא ייחשב כמי שהעלים הכנסות, היה עליו לנהל רישום כלשהו. קבלת הטענה כי ניתנו הנחות, מבלי לתמוך אותה ברישומים או בחתימת הלקוחות, בפרסום הודעה אודות מבצעי הנחות וכו',  עלולה לפתוח פתח לניהול עסק בלא רישום מלא ונאות של כל העיסקאות בנימוק שמדובר במתן הנחות.

 

12. מאחר שקבעתי כי בכל זאת ישנה תופעה של אספקת מוצרים שלא במחיר המלא, הרי הדבר צריך לבוא לידי ביטוי, לכל היותר, בהפחתה של אחוז הרווח הגולמי המחושב.  מאחר שאני משוכנע כי ניתנות הנחות אך אינני יודע את שיעורן אין לי אלא להתערב בקביעת שיעור הרווח הגולמי על דרך האומדנה, בכל הנוגע לפדיון מקניות שאינן סיגריות, עיתונים ומגזינים. לגבי שנת המס 1997 בעסק שנסגר [בגט הזהב] יועמד שיעור הרווח הגולמי על 50%, במקום 65%, ובשנות המס האחרות על 20% במקום 30% וגם זה בהדרגה. כדי לא להיכנס לפירוט מיותר, אביא בטבלאות שלהלן את הפידיון המחושב, על סמך שיעורי הרווח שתוארו לעיל. הנתון תואם את חישובי המשיב, פרט לאותם פריטים שפרטתי לעיל ואשר בהם הקטנתי את אחוז הרווח. אעיר כי נתוני עלות המכר והפדיון נלקחו בעיקרם מדווחי המערער והשינויים שהמשיב הכניס בהם הם פעוטים זניחים.

 

באשר להגדלה בבת אחת של שיעור הרווח הגולמי כבר חיוויתי דעתי בעבר כי מן הראוי שהיא תיעשה בהדרגה, במיוחד שבשנות מס קודמות הסכים המשיב לדווחים המושתתים על שיעור רווח גולמי נמוך יותר. לכן, בקביעת השומה שלהלן יועלה שיעור הרווח בהדרגה, כך בשנת המס 1998 יהיה שיעורו 15% ורק בשנת 1999 הוא יגיע ל – 20%.

 

זיכוי בעד בת זוג עוזרת

 

            13. הערעור מתייחס גם לסירובו של המשיב להעניק למערער זיכוי בעד עזרתה של המערערת בשנות המס 1997 עד 1999 מכוח סעיף 39 לפקודת מס הכנסה. סעיף זה מתנה את הזכאות בכך שבן הזוג עוזר לנישום לפחות 24 שעות בכל שבוע, בתוך 9 חודשים של שנת המס, בהשגת הכנסתו מעסק או ממשלח יד. לדעתי, יש לאשר את סירובו של פקיד השומה מנימוקים אלה:

 

            א. בתרשומת שערכה המפקחת ביום 5.3.02 [נספח ד' לתצהירה] היא רשמה מפי המערער, בתשובה לשאלה סתמית כביכול שהציגה לו, כי אישתו עוזרת לו "בערך 3 שעות ליום בבוקר, ללא יום שישי";

 

            ב. בנימוקי הערעור טען ב"כ המערערים כי המערערת עובדת "לפחות כמחצית משעות המערער כך שבבוקר עובדים המערערים ביחד". לא נטען בנימוקי הערעור כמה שעות ביום מסייעת המערערת לבעלה ולא נאמר במפורש שהיא מסייעת לו במשך כל ימות השבוע;

 

            ג. בתצהיר עדות ראשית של המערער הוא טוען כי אישתו עזרה לו בניהול העסק בשנת 1999, ולא הזכיר את שנת 1998. המערער הוסיף כי אישתו:

 

"עוזרת לי יום יום שישה ימים בשבוע ונמצאת בעסק משעה 09:00 בבוקר עד שעה 14:30 ולפעמים יותר, כאשר יש לי סידורים או שאני לא מרגיש טוב או שאני יוצא לחופשה".

 

לפי תצהיר זה, עזרתה של המערערת מסתכמת ב- 5½ שעות ליום, דהיינו 33 שעות שבועיות, ולא כפי שטען בפני המפקחת או בנימוקי הערעור;

 

            ד. המפקחת לא נחקרה בחקירה נגדית אודות הדברים שרשמה, לטענתה, מפי המערער בדיון מיום 5.3.02;

 

            ה. בחקירה נגדית טען המערער כי הוא נמצא בחנות קרוב ל- 14 – 15 שעות ביום. אם טענת המערער בנימוקי הערעור נכונה הרי אישתו עוזרת לו כ- 7 שעות ביום, דבר שלא נטען בשום מקום אחר.

 

            בבואי לשקלל את משקלן של העדויות הללו לא אוכל להתעלם מכך שהתרשומת, הגם שלא נחתמה על ידי המערער, לא הותקפה בחקירתה הנגדית של המפקחת ולא נטען בשום מקום כי רשמה דברים שונים מכפי שאמר לה המערער. אני מקבל את הסברה כי לא החתימה את המערער מתוך כך שהייתה בלתי מנוסה ולדעתי אין באי ההחתמה כדי לפגום במהימנות הרישום. יש לזכור גם כי המערער השיב מה שהשיב לפי תומו מבלי לדעת את משמעות השאלה והתשובה, וברור שלאחר שעמד על חשיבות הפרטים תיקן את גרסתו בתצהיר ובנימוקי הערעור. הסתירות שנתגלו בעדותו נשארו בעינן והן פוגמות בגרסתו. אזכיר גם כי המערערת לא באה להעיד אודות העזרה שהיא, לטענתה, נתנה לבעלה. העד דאושין שנחקר חקירה נגדית בעניין זה לא סייע למערער משום שאמר כי בשנת 1999 עזרתה של המערערת התבטאה בארבעה ימים בשבוע, בשעה שהמערער טען כי סייעה לו שישה ימים בשבוע.

 

לכן, השומה בנקודה זו היא סבירה ואף מוצדקת ויש לאשרה.

 

השומות הסופיות

 

            14. להלן השומות הסופיות:

 

טבלה מס' 4: שומה סופית של המערערת לשנת המס 1997 על יסוד פדיון מחושב

 

 

מאחר ותוספת ההכנסה לפי שומה זו [10,492 ₪] זניחה ביחס למחזור כולו אין היא מצדיקה התערבות. השומה ביחס למערערת לשנת המס 1997 תהיה על פי המוצהר. 

 

טבלה מס' 5: שומת המערערת לשנת 1998 על יסוד תיקון המלאי בלבד

 

 

טבלה מס' 6: השומות הראויות של המערער לשנים 1997 עד 1999

 

 

טבלה מס' 7: השומות הסופיות

 

 

* מוצהר בניכוי שימוש עצמי מוצהר

** המוצהר לאחר תיקון המלאי בלבד

*** כמוצהר

 

בשומה זו  נפלו שגיאות לא מעטות. בשל כך ובשל אי בדיקת השומות בטרם הוגשו למערערים ולבית המשפט,  ונוכח ההתערבות בחלקיה השונים של השומה איני עושה צו להוצאות.

 

פסק דין זה ניתן והודע היום 20 אפריל 2004 במעמד ב"כ המשיב ובהעדר ב"כ המערערים שהוזמן.

 

            פסק הדין ניתן לפרסום החל מיום נתינתו הנקוב לעיל.

 

 

 

 

000137/02עמה/אווה