בתי המשפט

 

 

 

גזר דין

 

1.         בתום שמיעת הראיות בתיק הורשעו הנאשמים בעבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") ועל הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "חוק מע"מ").

 

            בהכרעת דין ארוכה ומפורטת הועלו על הכתב העובדות שהביאו להרשעתם של הנאשמים בדין ואלו, בקצירת האמר, עיקרן:

 

הנאשם הוא הבעלים והמנהל הפעיל של הנאשמת אשר עיסוקה חרטות מתכת (להלן: "החברה"). בשנים 1993 עד 1996 קיבלו הנאשמים חשבונית מס של חברת בילאור וחברת י.צ. אספקת חומרים ועיבוד שבבי (1992) בע"מ (להלן: "בילאור", "י.צ") בסכום כולל של 530,808 ₪, בחשבוניות נרשם במרמה כי החברות הנ"ל סיפקו לנאשמים עבודת מתכת כאשר, בפועל, לא סיפקו את המפורט באותן חשבוניות ולא קיבלו את התשלום על פי החשבוניות (להלן: "חשבוניות פיקטיביות").

למרות האמור, רשמו הנאשמים את החשבוניות הפיקטיביות בספרי החברה כהוצאה וכך, במעשה מרמה, במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס הגדילו את הוצאותיהם והקטינו את הכנסתם החייבת במס.

בנוסף, כללו הנאשמים את החשבוניות הפיקטיביות בדוחות שהוגשו למע"מ (34 במספר) וניכו, במרמה, את מס התשומות הגלום בהם.

 

2.         טענות הצדדים לעונש

א.         ב"כ התביעה, בטיעוניה לעונש, עומדת על החומרה בעבירות אותן בצעו הנאשמים בתחכום, בערמה ובכוונה להונות את רשויות המס במדינה.

            הפסיקה אותה מציגה ב"כ המדינה קובעת כי יש להחמיר בדינם של עברייני מס עליהם נמנים הנאשמים ומזכירה כי על השיקול המרכזי להיות האנטרס הציבורי ומניעת פגיעה בכלכלת המדינה, כאשר בין השיקול השיקומי לשיקול ההרתעתי על השיקול ההרתעתי לגבור.

בין הנימוקים לחומרה מונה ב"כ התביעה את התכנון והמרמה שהיו בבסיס מעשי העבירות, את הרציפות בביצוען ומציינת שמדובר בהתנהלות שיטתית שמטרתה התחמקות מתשלום מס אמת במהלך 4 שנות מס ותוצאתה - השמטת הכנסות העולה על סך של חצי מיליון ₪.

 

            סיכומו של דבר, עבירות של הנפקת חשבוניות הפיקטיביות, שימוש בהן וניכוי מס בגינן הפכו זה מכבר למכת מדינה ועל כן, על בית-משפט למצות את הדין עם הנאשמים ולהטיל עליהם קנס משמעותי ועל הנאשם, בנוסף, עונש של מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

 

ב.         ב"כ הנאשמים מבקש שלא להחמיר בדינם. הנאשם הוא אדם פשוט, כהגדרתו, בן 52 ואב לשלושה. זו לו ההסתבכות הראשונה עם החוק מאז שהקים את החברה, לפני למעלה מ - 30 שנה, והוא תקווה כי הסתבכותו זו היא גם האחרונה.

הנאשם אדם נורמטיבי, חסר השכלה פורמלית עלה לארץ בגיל 12 בגפו, שירת בצבא שירות צבאי מלא, הקים משפחה ועסק שפרנס, בעבר, בתי אב רבים.

החברה עוסקת בשילוט אמנותי ובשילוט מורכב המצריכים עבודות של עיבוד שבבי,  נמצאת כיום במשבר כלכלי, מספר העובדים המתפרנסים ממנה, מלבד הנאשם, ירד לחמישה ועל כן, לעונש שיושת על הנאשמים תהא גם השפעה לא מבוטלת על המשך קיומה של החברה ועל אפשרות המשך העסקת עובדיה.

 

הרשעת הנאשמים דכאן היא חלק מפרשת עיני, פרשה שהביאה להרשעתם של רבים אחרים בגין שימוש בחשבוניות פיקטיביות. חלקם של הנאשמים, ביחס לאחרים באותה פרשה, אינו גדול ועיקר העיקרים - הנאשמים הסירו את המחדלים כפי שעולה מאסמכתאות אותן מגיש בא כוחם לבית - המשפט.

 

במסגרת הנסיבות המקילות מבקש ב"כ הנאשמים להתחשב גם במצבו הרפואי של הנאשם. הנאשם סובל כ-12 שנים מהתקפי חרדה חמורים, הוא מטופל על ידי אנשי מקצוע שונים ועונש של מאסר בפועל עלול להיות קשה מנשא  עבורו.

 

מאז ביצוע העבירות ועד היום חלפו מספר שנים והיסודות ההרתעתיים העומדים מאחורי עונש המאסר בפועל מתייתרים ואין להשית על הנאשם עונש זה.

 

לאור האמור הוא מבקש מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות וכן קנס לא מכביד.

 

3. א.     העבירות אותן עברו הנאשמים חמורות הן מעצם מהותן ובעיקר- בשל התקופה הממושכת בה נעברו.

            הפסיקה בעבירות מס ברורה וחד משמעית: כל הגורע כספים מקופת הציבור לא יינקה שכן דינו כדין מי ששולח ידו לתוכה וגוזל ממנה כספים לא לו.

בעצם השימוש בחשבוניות אלה פגעו הנאשמים בכלל ציבור משלמי המיסים כחוק.

 

"בית המשפט העליון אמר לא אחת, את דברו על החומרה היתרה בה יש להתייחס לעבירות של העלמת מס ומעשי מרמה כלפי שלטונות המס. הנני בדעה, כי מי שסבור שאדם הגונב מחברו סכום כסף קטן של עשרות שקלים הינו עבריין פלילי, שיש להחמיר בעונשו, ואילו מי שגונב מהציבור מאות אלפי שקלים ואף מיליונים, איננו חורג מנורמות חברתיות מסוימות ו"מקובלות" - טועה טעות מה וחמורה, ומן הראוי שבית המשפט יעמידנו על טעותו בענישה מחמירה וראויה" (ת.פ 600/91 מ"י נ' שמואל ארביב ואח').

 

ב.         הנאשם כיום בן 52, עברו נקי ועל מצבו הבריאותי - מחלותיו בנפש, עמד בא כוחו בטיעוניו. עם זאת, מצב כלכלי קשה, כמו גם בריאות לקויה אינם יכולים להוות מגן ומחסום מפני ענישה העומדת ביחס נכון להיקף העבירות, סכומן, מהותן, נסיבותיהן ודרך ביצוען.

יש לזכור, כי הבעיות הרפואיות והאישיות של הנאשם לא עצרו בעדו מלבצע את העבירות ועל כן אין בהן לעצור הטלת עונש אשר יהא בו ביטוי הולם ליחסה של החברה כלפיו ויהא בו מסר מרתיע לאחרים בבחינת "וביערת הרע מקרבך והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הזה". (דברים, יט', יט- כ').

 

ג.          גם הטענה כי נגרם לנאשמים עינוי דין בשל התמשכות ההליכים דינה להדחות. הנאשמים היקשו על החוקרים במלאכתם, כפרו בכל עובדה מעובדות כתב האישום וכך, נאלצה התביעה להעלות על דוכן העדים שורה ארוכה של עדים, עובדה שהוסיפה להתמשכות ההליך ולבזבוז זמנו של בית משפט ושל כל העוסקים במלאכה.

על כל אלה אין לנאשמים אלא להלין על עצמם בשל הדרך בה בחרו לנהל עניינם.

           

"הסניגור המלומד התייחס להתמשכות היתרה של ההליכים אשר גררה אחריה עינוי דין. אין ספק שיש קושי אובייקטיבי בסיומן המהיר של חקירות והליכים משפטיים בקשר לעבירות צווארון לבן ביחוד כאשר החקירה והמשפט נתקלים בהכחשה טוטאלית, שהיא כמובן מזכותו של הנאשם. רצוי וראוי לעשות כל מאמץ כדי להחיש הליכים כאלה ואחרים, אך לצערנו במציאות של היום נמשכים משפטים של עבירות צווארון לבן ברוב הארצות החופשיות משך זמן לא מועט.

כדי להסיר ספק מן הראוי להוסיף, כי האשם בהתמשך ההליכים איננו רובץ רק על רשויות החקירה במשפט. גם הצדדים המופיעים בפני בית המשפט תורמים את תרומתם בכל הנוגע בעיכובים בקיום ההליכים תוך זמן קצר. תיק זה שבפנינו איננו שונה. מבלי לגרוע, על כן, מן החובה לעשות מאמץ כדי שההליכים יהיו מהירים יותר, הרי כל מסקנה כי משפט בעבירות  צווארון לבן  אשר נמשך זמן ניכר אינו צריך לגרור אחריו עונש הולם, יש בו כדי לרוקן את ערך ההליכים מתוכנם.

אינטרס הציבור מחייב כי מעשי מרמה שיטתיים מורכבים ומשולבים כפי שהיו במקרה דנן יגררו אחריהם ענישה הולמת".

(ראה ע.פ 1825/95 (ת"א) א.צ ברנוביץ ובניו חברה לקבלנות נ' מד"י דיונים מחוזי, כ"ו (8) 404 בע"מ 434.

 

ד.         כאמור, החוק וההלכה הפסוקה מורים להחמיר בדינם של עבריינים אשר הונו את רשויות המס.

במקרה דנן גרמו הנאשמים הפסד כספי ניכר לאוצר המדינה, גרעו מקופתה סכום של למעלה מחצי מיליון ₪. אכן, לבסוף הוסרו המחדלים, אך זאת רק לאחר שהורשעו בדין.

            בפסקי דין רבים צוטטו דבריו של כב' השופט לוין במאמרו "גוזרים את הדין" (חוברת משפט, גליון 2, עמ' 8-7), ודברים אלה יפים גם לענייננו:

           

"כשמדובר בעברייני מס, עבירות כלכליות, עבירות מרמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד עונש מאסר, קנס כספי מכאיב ומכביד למען ידע העבריין שאין חוטא יוצא נשכר.

אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצחיק נטילת סיכון, שהרי אם יועמד לדין וירצה עונש מאסר מסוים הרי מבחינה חומרית יצא מרוויח, הרי יועבר לו באמצעות הקנס, מסר ברור, שגם תישלל חירותו וגם יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של מעשה העבירה".

 

ה.         הרבה נקודות זכות לא עומדות לו, לנאשם והסיבה היחידה בשלה לא אמצה עמו את מלוא הדין מקורה בעובדה כי המחדלים, בסופו של יום, הוסרו ונראה כי את הלקח למד והוא לא ישוב לסורו.

 

ו.          על סמך האמור במקובץ לעיל אני מטילה על הנאשם 1 את העונשים הבאים:

 

            4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

            חוות דעת הממונה תהווה חלק בלתי נפרד מגזר דין זה.

 

מאסר על תנאי למשך 12 חודשים לתקופה של 3 שנים מהיום והתנאי הוא כי לא יעברו כל עבירה על הוראות סעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 ועל הוראות סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975, לרבות ניסיון לעבור עבירות אלו.

 

 

 

 

 

 

קנס בסך 35,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו.

            הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים כשהראשון בהם ביום 15.1.04.

 

על הנאשמת 2 קנס בסך 7,500 ₪.

הקנס ישולם  תוך 60 יום מהיום.

           

נדחה להמשך השלמת גזר דין על פי חוות דעתו של הממונה ליום 31.12.03 שעה 08:30.  

 

ניתן היום יום חמישי 18 דצמבר 2003 במעמד הצדדים.