|
1 |
בתי
המשפט
|
עש 001084/01 |
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו |
||
|
|
|||
|
17/09/02 |
תאריך: |
כב' השופטת שרה דותן |
בפני: |
|
המערערים
|
2 . הררי ניצה 3 . הררי אלי 4 . עזורי מנשה 5 . עזורי ליאור 6 . עזורי חנה 7 . עזורי נירית 8 . עזוז רחל 9 . חוגי עליזה 10 . ששון הרצל 11 . ששון מאיר 12 . סומך אסתר 13 . ששון אליהו 14 . ששון דוד 15 . ששון רוחמה 16 . ויניג אורן 17 . חקשורי ששון 18 . זאגה יוסף 19 . בלנגה מטילדה 20 . בלנגה דוד 21 . בלנגה יצחק 22 . בלנגה יוסף 23 . כוכב מרדכי 24 . ליפשיץ חנה 25 . מנחם אברהם 26 . מנחם יוסף 27 . מנחם רחל 28 . ניסים מרים 29 . פרינץ יפה 30 . גריפל אהובה 31 . מנחם סימה 32 . מנחם ראודר 33 . מנחם דוד 34 . לילצ'וק אבישג 35 . פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ 36 . כספי אביבה |
בעניין: |
|
|
נגד |
|
|
המשיב |
|
|
|
ערעור זה מופנה כנגד החלטת ועדת הערר
שליד משרד מס רכוש בתל אביב, הדוחה את הערר על החלטת המשיב באשר לשיעור מס הרכוש
בו חוייבו המערערים בשנת 1998 בגין המקרקעין הידועים כגוש 7052 חלקה 18 בתל-אביב
(נספח ט' לסיכומי המערערים)
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הן
כדלקמן:
החלקה נשוא השומה שייכת ל-40 בעלים
משותפים אשר 36 מתוכם הגישו את הערעור שבפני.
בשל מחלוקות בין בעלי הקרקע מינה בית
משפט השלום מנהלים במקרקעין לצורך טיפול במס רכוש ונושאים אשר לא ניתן היה לקדמם
בשל ריבוי השותפים (כמפורט בהחלטה בנספח ה' לסיכומי המערערים).
מנהל מס רכוש העריך את שווי החלקה על
בסיס של 1050 ₪ למטר ואילו המערערים סברו כי שוויה הוא 595 ₪ למ"ר בלבד.
בהחלטה נשוא הערעור שבפני (ערר
617/99) בחנה ועדת הערר את טענותיהם של המערערים ולאחר ששמעה את עדותו של השמאי
מטעמם והשוותה את מסקנותיו עם נתונים שהוצגו בפניה על ידי המשיב הגיעה למסקנה כי
שומת הנכס שנערכה על ידי המשיב הנה סבירה ואין מקום לתקנה.
טענתם העיקרית של המערערים הינה טענת
אפליה וזאת בשל העובדה שועדת ערר בהרכב אחר קבעה את שווי המקרקעים על בסיס של 800
₪ למ"ר (ערר 609/99).
כן מפנה ב"כ המערערים לנתונים
שיש בהם להשקפתו כדי להשמיט את הקרקע מתחת להערכה נשוא הערעור.
דיון
סעיף 29(ד) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים
התשכ"א - 1961 (להלן: "החוק") קובע:
"על
החלטת ועדת ערר ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום שהובאה
ההחלטה לידי המערער".
דהיינו, בית משפט זה אינו אמור לדון
בכל טענה שענינה הערכת שווי הקרקע גם אם מנסים לשוות לה אופי משפטי תוך שימוש
במונח "חוסר סבירות".
ראה לענין זה ע.ש. 165/75 גריצרשטיין
משה נ' מנהל מס רכוש פד"א עמ' 187:
"אשר
לטענה המכוונת נגד ההערכה שנעשתה על ידי ועדת הערר, הרי זו אינה שאלה משפטית ובית
משפט זה איננו מוסמך לדון בה. בועדת הערר יושבים מומחים לשמאות מקרקעין ודעתם בקשר
לערכם של המקרקעין השונים היא הקובעת, כל עוד לא ימצא פגם משפטי בעצם הדיון".
לאור האמור לעיל נשאלת השאלה האם עלה
בידי המערערים להצביע על אפליה המצדיקה התערבותה של ערכאה זו.
ב"כ המערערים סבור כי הקביעה
בערר 609/99 לפיה חויבה שותפה במושע במקרקעין הנ"ל על פי שווי של 800
ש"ח למ"ר מחייבת הערכה
זהה גם ביחס למערערים.
ראשית יודגש בענין זה כי ההחלטה בערר
609/99 הוצגה בפני ועדת הערר על ידי המשיב דווקא אשר ביקש להסתמך עליה בדחיית
הטענה כי שווי הקרקע הוא 595 ₪ למ"ר.
עוד יצויין כי החלטה זו היתה בין
השיקולים אשר הנחו את הועדה בדחיית הערר.
ובאשר לפן המשפטי של הטענה
,בבג"צ 7855/96 אישר בית המשפט העליון את מדיניות המשיב לפיה:
"כל
הכרעה בהשגה לגבי שוויה של קרקע מסויימת משמשת כבסיס לשומה של כל הבעלים בחלקים
בלתי מסויימים באותה קרקע, והמשיב פועל לעדכון השומות כמתחייב מכך.
עקרונית, זו גם העמדה בכל
מקרה של החלטת ועדת הערר המפחיתה שומה לאחד הבעלים של הקרקע אשר בבעלות משותפת.
הסייג של המשיב בנושא זה מתייחס למקרים בהם יש החלטות סותרות או דיונים מקבילים
בועדות ערר שונות לגבי שומת שווי אותה חלקת קרקע".
גם כב' הנשיא אורי גורן בת.א. 1429/97
של בית משפט זה נתן דעתו לשאלה של אחידות השומות המתייחסות לקרקע שהבעלות בה נחלקת
בין מספר שותפים. ובפסק דינו אימץ את ההשקפה לפיה העקרון כי על הרשות לקבל את
ההחלטה הטובה ביותר גובר על עקרון השוויון בין הנישומים כאשר מדובר בהחלטות סותרות
של ועדות ערר:
"אמנם סעיף 29(ב) לחוק
קובע במפורש כי ועדת הערר לא תגדיל את השומה של הנישום, אולם במה דברים אמורים?
בשומתו המקורית של הנישום שנקבעה לו לפני שהגיש את הערר, אין להסיק מכך שלאחר
שהועדה החליטה להקטין את השומה, ולאחר מכן בבדיקה נוספת שנערכה על ידה תוך זמן
סביר, מוצאת היא שהחלטתה הקודמת בדבר הקטנת השומה היתה מוטעית, אין היא יכולה
להגדיל בחזרה את השומה לגובה השומה המקורית. כל פרשנות אחרת תביא להנצחת טעות
של ועדת השומה, אשר אינה פועלת רק כלפי הנישום הספציפי שערר, אלא גם כלפי כל
יתר שותפיו במושע, וזאת מכוח עקרון השיוויון בין הנישומים. ודאי גם שלא יהיה
בפרשנות אחרת שכזו כדי למלא אחר העקרון לפיו על הרשות לקבל את ההחלטה הטובה
ביותר". (ההדגשה
שלי ש.ד).
עיון בהחלטה נשוא הערעור מעלה כי
הועדה דנה בכל הנתונים העובדתיים שהובאו בפניה כולל ההחלטה בערר 608/99 ובהסתמך על
מכלול השיקולים המפורטים בהחלטה הגיעה למסקנה לפיה שומתו של המשיב סבירה.
לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי אין
הצדקה להתערב בהחלטה הנ"ל המתיישבת עם העקרון לפיו על הרשות לקבל את ההחלטה
הטובה ביותר ולא להנציח טעות שנתקבלה על ידי ועדה אחרת.
לסיכום: הערעור נדחה. המערערים ישלמו
הוצאות משפט 7,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום
בפועל.
ניתן
היום י"א בתשרי, תשס"ג (17 בספטמבר 2002) במעמד
|
שרה דותן, שופטת |