בתי המשפט

 

 

 

בשם המערער: עו"ד וקים סלים

בשם המשיב: עו"ד גב' דנה גורדון ונדרוב

 

פסק דין

 

1.         המחלוקת בתיק זה נוגעת לזכאותו של המערער בהיותו, לטענתו, תושב מעיליא בשנות המס 1998 – 2000, להנחה ממס לתושבי הצפון על פי הקבוע בתקנות מס הכנסה (הנחה ממס ביישובי גבול הצפון), התשמ"ו-1985 (להלן: התקנות).

 

ההסדר החקיקתי:

2.         אין חולק כי הוראת הזכאות האמורה מקורה בסעיף 11 לפקודת מס הכנסה, שכותרתו:

"שטחי פיתוח" והקובע:

"שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות

הוראות בדבר הנחה ממס על הכנסה שהופקה, בדרך שנקבעה בתקנות,

בשטח התיישבות חדשה או בשטח פיתוח שהוגדרו באותן תקנות, או

על הכנסתו של תושב שטח כאמור...".

 

ההמלצה למתן הנחות נכללה בדרך של הרפורמה במיסים ("ועדת בן-שחר"). על פי אותה המלצה תושבים הגרים באזורי פיתוח יקבלו זיכוי מיוחד בגין מקום מגוריהם, כאשר הזיכוי ניתן בצורת הנחה בשיעורי מס בגבולות שהומלצו שם ושונו בהמשך, תוך שמירה על גבול שיעור הזכאות, בנוגע להכנסה מיגיעה אישית עד גובה הכנסה קובעת.

 

עוד נאמר שם, כי רצוי להקטין את מספר הקבוצות של אזורי הפיתוח, וכן לפשט את שיטת הזיכויים עבורם ככל האפשר.

התייחסתי לנושא בפסקי דין קודמים שניתנו באותה שאלה (ראה עמ"ה (חי') 345/02 שטרית יצחק נ' פקיד שומה עכו (טרם פורסם), ניתן ביום 13/12/04 (להלן: פס"ד שטרית) ראה סעיף 16 של פסה"ד המפנה גם לעמ"ה (חי') 301/03 ד"ר כך אדריאן נ' פ"ש עכו, מיסים יז/6 (דצמבר 2003) ה- 22 (להלן: פס"ד אדריאן כץ), סעיף 11 לפסה"ד).

הנושא נבחן בפסיקה וההלכות בנושא ברורות.

 

3.         אין חולק שעל פי התקנות שהותקנו מכוח ההוראה האמורה, זכאי נישום בשנת מס פלונית להנחה ממס, אם היה התושב כאמור במשך 12 חודשים רצופים, מהם 6 חודשים לפחות בתוך שנת המס.

            התנאי המקדמי, העיקרי והמהותי להחלתה של ההטבה האמורה בדרך של מתן הנחה משיעורי מס – כפי שכבר צוין בועדת בן-שחר, במסגרת המלצותיה – הוא, מגורים של הנישום באותו מקום הנמנה על אזור הפיתוח או על האזור המזכה. זאת, בנוסף לעמידה דווקנית באורך תקופת המגורים שם (בנושא האחרון ישנם שני תנאי מצטברים: תושבות ברציפות במשך 12 חודשים, מהם 6 חודשים, לפחות בתוך אותה שנת המס).

יתקיימו התנאים הנ"ל ובמצטבר, תינתן ההנחה "רטרואקטיבית" לאותה שנת מס, מתחילתה. בענייננו אין חולק כי היישוב מעיליא נמנה, כאמור, על האזורים המזכים.

 

4.         עוד הובהר ואין אלא לחזור ולהדגיש את הנושא, שבהיות ההטבה במס חריג לחיוב במס ולשיעורו, יש לפרשה, כאמור באופן דווקני, שהרי כל הקלה במס, על דרך פרשנות מרחיבה יש בה כדי לפגוע, לא רק ברשות המינהלית גובת המס, וברשות המרכזית השלטונית, שהמס מהווה מקור ליישום חובותיה, אלא גם בנישומים אחרים האמורים לשאת בנטל המס הרגיל (ראה סעיף 18 של פס"ד שטרית).

 

הסמכות ליתן הנחה במס, אינה יכולה להיות נתונה לשיקול דעתו של פקיד שומה כזה או אחר, אלא על בסיס הסמכות המפורשת הניתנת לו תוך יישום דווקני, ובאופן שיהיה בו כדי לשמור על עקרון השוויון כלפי כלל הנישומים. בנושא זה אין אלא לחזור ולהפנות לסעיף 245(א) לפקודה שכותרתו: "איסור מתן הנחות והקלות", הקובע:

"לא יותרו ניכויים או קיזוזים, ולא ינתנו פטורים, הנחות ממס או

הקלות אחרות, אלא אם נקבעו במפורש בחוק, או מכוח סמכות

מוגדרת בחוק".

 

5.         בענייננו המחלוקת מתמקדת בשאלת היותו של המערער תושב המקום המזכה בהנחה, ובהיות מקום המגורים "מרכז חיים", מבלי שבתקופה הרלוונטית היו למערער "מגורים כפולים" באבו סנן. מחלוקת זו כמחלוקת עיקרית ומהותית, הוגדרה כבר במהלך הדיון (ראה גם בעמ' 53 ש' 7-8 לפרוטוקול).

 

            מכאן שהשאלה אינה רק אם מתחילת שנת 1996 עבר המערער יחד עם חלק ממשפחתו להתגורר בכפר מעיליא, אלא אם יש לראות במגורים באותו ישוב, "מרכז חיים" ללא כפילות במגורים, כאשר באותם שנים, ממשיכים שני בניו של המערער בני 13 לערך להמשיך ולהתגורר בגפם, לגרסת המערער, בבית המשפחה של המערער באבו סנאן.

 

            ההכרעה בשאלה היא בעיקרה עובדתית. המסקנה היא, כפי שיפורט בהמשך, שהמערער לא עמד בנטל הראיה. כלל הראיות מצביע על קיומם של "מגורים כפולים" ובנסיבות אלה, אין המערער זכאי להנחה בגין תושבות במעיליא.

 

6.         ההגדרה בתקנות למונח תושב:

            ""תושב" במקום פלוני – יחיד שמקום מגוריו הקבוע הוא באותו מקום".

 

            על פי ההיסטוריה החקיקתית של ההסדר האמור למתן הנחות (ראה גם עמ"ה (חי') 151/92 פהים דקואר נ' פ"ש חיפה, מיסים ח/2 (אפריל 1994) ה-20) הכלל הוא, כי המונח האמור – "תושב" – יפורש על דרך הצמצום ובאופן שיש להוכיח מרכז חיים של הנישום ביישוב המוכר (ראה סעיף 8 לפס"ד אדריאן כץ).

            עוד הוסיפה הפסיקה והבהירה כי אדם המנהל שני מרכזי חיים, האחד במקום בו קיימת ההטבה ממס והאחר במקום שלגביו לא חלה ההטבה, לא יהא זכאי לאותה הנחה, שכן המטרה העומדת מאחורי מתן ההטבה האמורה, היא תושבות אמיתית כמרכז חיים ומגורים באזור המזכה.

            המבחן לקבוע אם מקום המגורים מהווה "מרכז חיים" הוא מבחן כפול: מבחן פיזי, מבחן שלדעתי הוא המבחן האובייקטיבי. מבחינת כלל הראיות המוצגות, עובדתית –

אובייקטיבית, מה מרב הזיקות של אדם בנסיבות כגון אלה למקום המזכה. המבחן הסובייקטיבי, מה כוונתו של אותו נישום והיכן רואה את מרכז חייו (ראה עמ"ה (חי') 218/00 ג'וזיף עאסי נ' פ"ש עכו,  מיסים טז/5 (אוקטובר 2002) ה-14, סעיף ג/1 לפסה"ד (להלן: פס"ד עאסי), שהפנה בנושא זה על דרך ההשוואה לעמ"ה 2004/98, 5048/97 אריה גונן נ' פ"ש חיפה, מיסים טז(1) (פברואר 2002) ה-14).

 

עוד יש להדגיש שמאחר שמדובר בטענת בעל דין הטוען לזכאות להנחה במס, הנטל על הטוען להטבה להוכיח כי אכן עמד בכל התנאים המבססים את קבלתה (ראה עמ"ה (נצ') 120/93 ד"ר יעקב דגן נ' פ"ש צפת, תק-מח 95(1) 260, וכן סעיף ג.1 ל- פס"ד עאסי).

 

בהסתמך על העקרונות של ההסדר החקיקתי שפורטו לעיל, יש לבחון את הגרסה העובדתית שהוכחה.

 

הממצאים העובדתיים הצריכים לעניין:

7.         לגרסת המערער עד 1995 התגורר יחד עם אשתו ובני משפחתו, הכוללת שלושה בנים ובת, בדירה הנמצאת בכפר אבו סנאן, ישוב שאינו נכלל בגדר הסדר ההטבה. המערער ובני משפחתו התגוררו בדירה בקומה הראשונה ואילו בקומת הקרקע ניהלה אשתו עסק של חנות למכירת מתנות וצעצועים, כאשר המערער עצמו עבד כנהג אוטובוס בחברת אגד, וכך גם עשה בשנות המס הרלוונטיות.

            בתחילת שנת 1996, לאחר שאשתו לקתה במחלה קשה, עברו לטענתם ההורים עם בתם הקטנה להתגורר בכפר מעיליא בדירה שאשתו קבלה בירושה מאביה המנוח. באותה דירה התגוררה אמה של אשתו - חמות המערער, הנמצאת בקומה א' מעל קומת קרקע שבה מתגורר גם אחיה של אשתו יחד עם בני משפחתו - גיסו של המערער.

 

            אין חולק כי שניים מבניו של המערער, אשר אחד מהם למד בביתה ספר התיקון באבו סנאן והשני בבי"ס תיכון בכפר יסיף, תאומים שהיו בשנת המס 1998 בני 13, המשיכו להתגורר באבו סנאן, ואילו בנם הבכור של בני הזוג העובד בחיפה עבר גם הוא להתגורר בדירתם שבכפר מעיליא.

            לטענת המערער בשנות המס הרלוונטיות התגורר הוא ובני משפחתו כמפורט לעיל בדירה בכפר מעיליא, באופן קבוע ורצוף, כמרכז חייו, ולא באבו סנאן.

דיון ומסקנות:

8.         סקירת הראיות כפי שהובאו בפני, אין בה די כדי לעמוד בנטל הראיה הנדרש, כדי לקבוע שאכן המערער יחד עם בני משפחתו התגוררו רק במעיליא. המערער אכן טען שהוא שילם ארנונה למועצה במעיליא, שמו, שם אשתו ובנם הבכור הופיע בפנקס הבוחרים בכפר מעיליא והם אף הצביעו לבחירות שהתקיימו שם לשנת המס 1998 ולטענתו גם בבחירות האחרונות. אין חולק כי הם נראו על-ידי שכנים ואחרים בכפר מעיליא, ואולם ניתן היה לראותם שם גם לפני מעבר המגורים (ראה עמ' 28 ש' 2-23 ובעמ' 29 ש' 1-4 לפרוט', שם אמרה העדה כי ראתה את אשת המערער עוד בשנת 1989).

 

            ואולם אין חולק ששני התאומים שהיו בגיל 13 בשנת המס 1998 נותרו להתגורר בדירה באבו סנאן. ההיגיון מחייב, וכמו כן מצביעות הראיות שהוצגו, שמגורים כאלה לא נעשו על דרך של פנימייה במנותק ממגורי המשפחה, אלא שמשו כמקום מגורים נוסף אלטרנטיבי ולכלל בני המשפחה, בתדירויות שונות. עוד אין להתעלם מן העובדה כי הבת הקטנה למדה אף היא בגן חובה בכפר יאסיף, במועד הרלוונטי. אשת המערער חזרה לנהל את העסק בכפר אבו סנאן, ובמשך היום טיפלה בילדיה, ובכלל זה בשני התאומים שהתגוררו באבו סנאן, ובאופן שהייתה מגיעה למקום השכם בבוקר להעירם (ראה עמ' 10 ש' 8-12 לפרוט'). אשת המערער מבשלת על-פי גרסתה במעיליא בלילה ולוקחת עמה את האוכל לאבו סנאן (עמ' 20 ש' 1-9 לפרוט') וכשצריך לכבס לטענת המערער בבית המשפט, נעשים הדברים גם הם במעיליא או אולי באבו סנאן – גרסאות שונות (שם, בעמ' 10 ש' 10 ואילך לפרוט').

 

            לכן, גם אם סובייקטיבית ראה המערער וחלק מבני משפחתו את מרכז חייהם בדירה בכפר מעיליא – וגם בכך לא שוכנעתי – הרי שהמבחן הפיזי-אובייקטיבי מוביל למסקנה שבשנות המס הרלוונטיות היו למערער יותר ממקום מגורים אחד.

 

9.         המערער הביא מטעמו לעדות את העד פרוספר יוסף, סדרן בתחנת אגד בעכו אשר העיד כי נהג להשיג את המערער בביתו במעיליא מאז תחילת 1996 וכן את העד ג'דעון ג'דעון אותם הכיר מטיול משותף בירדן, וכי לאחר 1996, לאחר שאשתו חלתה עברו להתגורר בכפר מעיליא. גרסה זו גם אושרה על ידי עדים נוספים, ואולם אין בה די. ככל ששמרה המשפחה על מקום מגורים נוסף שהיווה, לפחות אובייקטיבית, מרכז חיים לא פחות משמעותי ממקום המגורים במעיליא, הרי שהמסקנה היא שמדובר בניהול "חיים כפולים", בשני מקומות מגורים ובמקרה כזה אין הנישום זכאי להטבה (ראה סעיף 2 לפס"ד עאסי, ולפסקי הדין הנזכרים שם, וכן פס"ד אדריאן כץ).

 

            לכך יש להוסיף את הראיות הנוספות שהוצגו מטעם המשיב, שבהם נמנים דוחות ביקורת בעסק שבוצעו על ידי המפקחים פלאח ועטלה תרשומות שנערכו במהלך הדיונים, אישור בדבר צריכת מים בדירה באבו סנאן, אישור מחב' בזק בדבר בעלות המערער על הטלפון באותו בית, לעומת הטלפון בדירת מעיליא הרשום על שם חמיו של המערער, אישורים על צריכת חשמל שבדירה שבמעיליא על דרך ההשוואה בדירה שבאבו סנאן, באופן שלגבי חלק מהתקופה לפחות הצריכה באבו סנאן עלתה על הצריכה במעיליא.

 

            עוד אין להתעלם מטענות המשיב, שאם אכן היה מרכז החיים במעיליא לא היו ממשיכים לשלוח את הבת הקטנה לגן ילדים בכפר יאסיף. מבחינה מעשית, כפי שנאמר בפני פקיד השומה אשת המערער נדרשת להעיר את ילדיה לפני לכתם לבית הספר (נספח ב לתצהירו של מר צור), כלומר, אשת המערער צריכה להימצא בבית באבו סנאן בשעה מוקדמת, ובאופן שיגיעו לבית הספר כבר בשעה 8:00. לא ניתן הסבר מדוע ממשיכה האישה לנהל מביתה עסק באבו סנאן, במקום מרוחק שעל פי הדוחות המוצהרים באותו עסק, ההכנסה היא זניחה. כאמור, אין גם לקבל את הטענה כי שני הבנים הלומדים בתיכון המשיכו להתגורר לבדם בבית באבו סנאן.

 

            עוד יש לתת משקל לעובדה שהמערער לא הציג ראיות המאפשרות קביעת ממצא לפיו נושא הוא באחזקת הבית במעיליא, החזקה שוטפת כגון חשמל, כבלים מים וסולר, כאשר החשבונות הם על שם הגיס, שגם לא הובא לעדות.

 

            יש לחזור ולהדגיש, מערך המיסים אינו מנותק ממערך חיים רגיל, תכלית החוק הינה להגשים תוצאות סבירות. יש לראות את התמונה בכללותה. כאשר לאותה משפחה יש שני בתים כשחלק מאותה משפחה – במיוחד ילדים מתגוררים בדירה אחת והאחרים בדירה אחרת לאורך מספר שנים, הרי שהסבירות היא שלאותה משפחה, במיוחד מבחינת ההורים יש יותר ממרכז חיים אחד למגורים.

אין פירושו של דבר שלא ניתן להוכיח אחרת, אך דיותן של הראיות, אם לא מידתן, היא ממשית. בתיק זה המערער לא עמד אף בנטל הראיה האזרחי הנדרש.

 

10.        המערער ביקש לבסס את ערעורו על העובדה כי בשנת 1996 עבר להתגורר יחד עם אשתו ובתם הקטנה לדירה במעיליא, כפי שציין ב"כ המערער בסעיף 2ב לסיכומיו. אין די בעובדה זו. השאלה השנייה, הנוספת והמרכזית היא אם אכן הוכיח המערער שהמגורים בכפר מעיליא הם מרכז חייו.

על פי פס"ד עאסי אותו מצטט ב"כ המערער, יש כאמור להוכיח שני מבחנים סובייקטיבי ופיזי. המערער לא עמד בנטל הראיה הנדרש לגבי אף אחד מהם. יישום מבחנים אלה בענייננו, מוביל כאמור למסקנה, כי המערער לא הוכיח במידה הנדרשת בהליך אזרחי כי המגורים בכפר מעיליא היו למרכז חיים.

 

המסקנה העובדתית המצטברת היא, כי בשנות המס הרלוונטיות היו למערער "מגורים כפולים", ולפיכך אין הוא זכאי להטבה של הנחה בגין תושבות ביישוב הצפון.

 

התוצאה:

11.        אשר על כן הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ נכון למועד מתן פסק-הדין.

           

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום ג' ב אדר ב, תשס"ה (14 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.