בתי
המשפט
|
פ 011305/97 |
בית משפט השלום תל אביב-יפו |
||
|
|
|||
|
13/11/2002 |
תאריך: |
כב' השופטת ז. הדסי-הרמן – סגן נשיא |
בפני: |
|
|
מדינת ישראל |
בעניין: |
|
|
המאשימה |
ע"י
ב"כ עו"ד |
|
|
|
|
נ ג ד |
|
|
|
|
2 . א.ר.
אורפל 1991 בע"מ |
|
|
|
הנאשם |
ע"י
ב"כ עו"ד |
|
|
גזר דין
1. א.
הנאשמת 2 הנה חברה שעיסוקה קבלנות בנין והנאשם 1 (להלן –
"הנאשם") הנו בעל מניות
בה ומנהלה הפעיל.
כתב האישום מייחס לנאשמים שורה ארוכה של עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח
חדש] התשכ"א-1961 ועניינן השמטת הכנסה על ידי אי רישום סכומי כסף שנתקבלו אצל הנאשמים עבור ביצוע עסקאות
לבניית בתים פרטיים במהלך השנים 1995-1993.
בנוסף, כתב האישום מייחס לנאשם עבירה על חוק העונשין, עבירה שנושאה הדחה
בחקירה בכך שהניע את אחד הלקוחות למסור עדות שקר לשלטונות מס הכנסה.
הנאשמים כפרו ובסופו של יום זוכו מפרט אישום אחד לאחר שהתביעה חזרה בה מן
העובדות הכלולות בו. בכל יתר הפרשיות הכלולות בכתב האישום והן 9 במספר הורשעו
הנאשמים בהכרעת-דין ארוכה ומפורטת בה לובנו העובדות הצריכות לעניין ולא אעלה על
הכתב את שנכתב ונקבע בה.
ב. כעד לעניין העונש
העיד, מטעם התביעה, מפקח בכיר פקיד שומה כפר-סבא, חוליית חברות. לדבריו, הנאשמת
אינה פעילה היום אולם הנאשם מנהל חברת בנייה בשם דומה וכן משמש דירקטור בחברה
קבלנית אשר בצעה עסקת קומבינציה לגבי מקרקעין בשווי של 1,700,000 ₪ ובה אשתו ובנו
הם בעלי המניות.
עד היום לא שילם הנאשם את חובותיו הנובעים מפרשיות כתב האישום דנן, הוא
ערער בפני בית-משפט על הסכומים בהם חויב וערעורו נתקבל בשל מחדל טכני של
הפרקליטות אשר לא הגישה תשובתה במועד.
ג. ב"כ הנאשם
מגיש מסמכים רפואיים לעניין העונש ומהם עולה כי הנאשם סובל ממחלות, בגוף ובנפש.
על-פי חוות דעת רפואית של ד"ר י. יעקובוביץ מיום 8.6.99 ומיום 27.10.02 הנאשם
"סובל מאסטמה בדרגה תפקודית קשה המסכנת חייו" וכן "המשך הלחץ הנפשי
עלול להחמיר מצב האסטמה להתקפים קשים עוד יותר עד כדי סכנת חיים של ממש.
את הממצאים העולים מן התעודות הרפואיות בעניין מצבו הנפשי לא אפרט ברם, אין
ספק כי מדובר באדם אשר מצבו הנפשי הדפרסיבי מעמידו בצל סיכון אובדני ממשי ויש צורך
בטיפול פסיכיאטרי אשר אם יצליח יפחית סיכון זה.
ד. ב"כ התביעה,
בטיעוניה לעונש, מציינת כי הסכומים שהועלמו על ידי הנאשמים, על-פי הכרעת-הדין,
מגיעים היום לסכום של למעלה ממיליון ₪ והעבירות בהן הורשעו הנאשמים נקבעו בפסיקה
כעבירות המחייבות ענישה מחמירה. היא אינה מתעלמת ממצבו הבריאותי של הנאשם,כפי
שעולה מבקשות לעיכוב הליכים שהוגשו מאז הוגש כתב האישום וכן, מתעודות רפואיות
שהציג הנאשם במהלך הדיונים בתיק והיא ערה גם למשכורת הנמוכה אותה משתכר היום הנאשם
על-פי דוחו"ת שהגיש.
עם זאת, למרות מצבו הרפואי הקשה והאשפוזים במהלך הדיונים ממשיך הנאשם לנהל
חברות ונראה, לדעתה, כי מחלותיו מושפעות מן המשפט ולצורך המשפט המתנהל נגדו.
לדבריה, בחוות הדעת הרפואיות שהגיש הנאשם לתיק ישנה המלצה "לקצר
בהליכים" אך המלצה זו לא יושמה על ידי ההגנה במשפט.
עוד מוסיפה ב"כ התביעה ומפנה לפסיקה הקובעת, באופן חד משמעי, כי גם
מצב בריאותי קשה וגם חלוף הזמן אין בהם כדי למנוע ענישה הולמת והיא עותרת לעונש של
מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס גבוה.
ה. ב"כ הנאשם מודיע
לבית המשפט כי אינו מתכוון לטעון לעונש "בפני ההרכב הנוכחי" לאחר שבית
משפט העיר לו, במהלך חקירתו של עד התביעה לעניין העונש, כי הוא "מטריח את בית
משפט" ולכך אף מצא "ביטוי מלא בהכרעת הדין", כמאמרו. עובר למתן
גזר-הדין הזכיר ב"כ הנאשם כי "הרכב זה" נתון לביקורתו של בית משפט
שמעליו.
ברוח הצהרות בא-כוחו הודיע גם הנאשם כי אין לו מה להוסיף מטעמו.
2. א. שלושה הם סעיפי האישום בהם מואשמים הנאשמים
על-פי הפקודה והם השמטת הכנסה מתוך דו"ח, ניהול ספרים כוזבים ושימוש במרמה,
ערמה ותחבולה על-מנת להשיג את המטרה של השתמטות מתשלום מסים.
בהכרעת הדין ציינתי, באלה המילים, כי הדיונים בתיק זה התארכו, מעל ומעבר,
כאשר הנאשם מנסה להוכיח באותות, מופתים, עדים ומסמכים כי כל הלקוחות אשר העידו כי
שילמו לנאשמים תשלומים "בשחור", כולם כאחד, שקר ידברו. ברם, העובדות
מלמדות כי ההיפך הוא הנכון: מי שאינו דובר אמת הנו הנאשם שהתגלה כאדם מניפולטיבי
אשר הוליך שולל את הלקוחות באותו אופן ובאותה שיטה, פעם אחר פעם וכך, הצליח לרמות
גם את שלטונות המס.
כאשר שלטונות המס עולים על עקבותיו ומגלים כי פנקסי החשבונות שלו אינם
מכילים דיווח נכון ומלא על פעילותו העסקית הוא מתייצב אצל מספר לקוחות ומבקש מהם
למסור מידע כוזב לשלטונות המס. את אחד הלקוחות הוא מצליח להניע למסור בחקירתו עדות
שקר כדי לחפות על מעלליו וכך באה לעולם העבירה הנוספת בה הורשע הנאשם והיא הדחה
בחקירה.
עונש המאסר אותו קבע המחוקק לצד כל אחת ואחת מן העבירות על הפקודה היא 7
שנות מאסר ולצד העבירה על-פי חוק העונשין הוא 5 שנים.
ב. ב"כ הנאשם, כאמור,
לא טען לעונש ולפיכך אשמש אני לנאשם לפה ואבחן, במסגרת זו,את הטיעונים אשר לצד
התיעוד הרפואי שהוגש יכול והיו נשמעים בפני, אותם טיעונים לקולא אשר נבחנו על ידי
ב"כ התביעה בדבריה לעונש שהיה בהם אולי לרוקן את אשפתו של ב"כ הנאשם
מחיצים ולכן, בחר לשמור על "זכות השתיקה" וויתר על הזכות להצגת הטיעונים
לעונש.
ג. פעם אחר פעם חוזרים בתי
משפט ופוסקים כי לא ינקה הפוגע בקופת המדינה, הגוזל את כספי הציבור על ידי השמטת
הכנסות באשר "אין בין גוזל כספי הפרט לבין גוזל כספי הציבור ולא כלום. אלה
גם אלה חטאם רב ולכן ראויים למיצוי הדין." (ע"פ 522/82 עאזם נ'
מ"י, פד,י לו(4) 411).
מיצוי הדין, על-פי הפסיקה, הוא בשניים: האחד, ענישה מחמירה על ידי הטלת
עונשי מאסר כפי שקבע המחוקק, עונשי מאסר אשר יהא בהם כדי להרתיע גם את העבריין וגם
את האחרים בבחינת למען "...ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע
הזה" (דברים יט', כ'). השני, הטלת קנסות גבוהים אשר יש בהם להבהיר לנאשם
ולאחרים שכמותו כי מי שהורשע בעבירות שהמניע להן הוא הרצון להפיק רווחים קלים על
חשבון כלל הציבור, לא ייצא נשכר וישלם קנס כספי גבוה על-כך.
במקרה דנן, עד היום לא הסיר הנאשם את המחדלים, חובו לרשויות המס לא נפרע,
לא שמעתי על כל נכונות מצדו לפצות את המדינה בגין כספי הגזילה וכך נגרע מאוצר
המדינה סכום כסף לא מבוטל.
ד. אכן, מספר שנים
חלפו עברו מאז בוצעו העבירות ועד עצם היום הזה. אולם, יש לזכור כי עבירות המס
נמנות על סוג העבירות אשר אינן מתגלות מיד. אלה עבירות אשר קל לעבור אותן אך
גילויין קשה ביותר, עבירות אשר בדרך כלל אין להן מתלוננים בשל שיתוף הפעולה בין
הצדדים לעסקה.
במקרה זה נחשפו העבירות באיחור בשל הקושי בהצלבת נתונים שנתגלו בדיעבד
כאשר, בפועל, הנתונים אינם עולים ממסמכים כתובים שכן, החוזים שנערכו על ידי הנאשם
הנם חוזים פיקטיביים המעלימים את הנתונים האמיתיים בדבר היקף עבודות הבנייה
והתשלומים שבוצעו על פיהם. דרך ההתחמקות של הנאשם, אופן פעולתו בכל המקרים במשך
תקופה ממושכת מלמדת כי אין מדובר בעבירה מקרית אלא בשיטה מכוונת ומתוכננת המלווה
בכוונה פלילית. ביצוען של עבירות המיסוי הפך לדרך חיים לנאשם, כשהמטרה אליה הוא
חותר היא השמטת הכנסות ושאיפה להתעשרות קלה, על חשבון כל פרט ופרט ממשלמי המסים
כדין במדינה.
זאת ועוד. הנאשם ניהל פרשת הוכחות העולה כדי מלחמת חרמה ובכך התארכו
הדיונים שלא לצורך. זכותו של נאשם לכפור בעובדות המיוחסות לו בכתב אישום ואין
להחמיר עם נאשם שאינו מודה ברם, בסופו של יום ובסופה של דרך לא ניתן להסתמך על משך
הזמן שעבר כטיעונים בדבר חלוף הזמן ואין להקל עם מי שאינו מביע כל חרטה על מעשיו. "אין
ספק שיש קושי אובייקטיבי בסיומן המהיר של חקירות והליכים משפטיים בקשר לעבירות
הצווארון הלבן בייחוד כאשר החקירה והמשפט נתקלים בהכחשה טוטאלית, שהיא כמובן
מזכותו של הנאשם. רצוי וראוי לעשות כל מאמץ כדי להחיש הליכים אלה ואחרים, אך
לצערנו במציאות של היום נמשכים משפטים של עבירות הצווארון הלבן ברוב הארצות
החופשיות משך זמן לא מועט... כדי להסיר ספק מן הראוי להוסיף כי האשם בהמשך ההליך
אינו רובץ רק על רשויות החקירה. גם הצדדים המופיעים בפני בית-המשפט תורמים את
תרומתם בכל הנוגע בעיכובים בקיום הליכים תוך זמן קצר. הרי כל מסקנה כי משפט בעסקות
הצווארון הלבן אשר נמשך זמן ניכר אינו צריך לגרור אחריו עונש הולם יש בו כדי לרוקן
את ערך הליכים מתוכנם". (ע.פ. 1825/95 א.צ. ברנוביץ ואח' נ' מ"י,
דינים מחוזי, כ"ו(8) עמ' 404, בעמוד 431).
ה. הנאשם
היום כבן 52, עברו נקי, משכורתו היום נמוכה ועל מצבו הבריאותי, המחלות בגוף ובנפש,
עמדתו לעיל. עם זאת, מצב כלכלי קשה כמו גם בריאות לקויה אינם יכולים להוות מגן
ומחסום בפני ענישה העומדת ביחס נכון להיקף העבירות, סכומן, מהותן, נסיבותיהן ודרך
ביצוען. "...התופעה שקנתה, לא אחת, שביתה במקומותינו לפיה בעוד הנאשמים
עוברים עבירות ומבצעים פשעים במשך תקופה לא קצרה - מצב בריאותם תקין ושפיר
לחלוטין, לא מתגלה בהם שום פגם ואין בהם מתום; מאידך, משנתגלות העבירות והמעשים
הנלוזים, הם נתפסים בכף ועליהם לתת את הדין על מעשיהם – מתגלים בקרבם כל מיני
חוליים, מכאובים ושאר מרעין בישין, שזכרם לא בא במהלך חייהם קודם ובכלל זה, לא בעת
בצוע העבירות.
עם כל ההבנה
וההתחשבות במצבו הנפשי הלקוי של הנאשם, שאתחשב בו אמנם במידה מוגבלת בעת גזירת
העונש, חייב להיות ברור ונהיר לכל בר בי רב, כי מצב בריאותי לקוי, בין פיזי ובין
נפשי, איננו יכול להיות, בשום מקרה, משום חסינות או תעודת ביטוח בפני ענישה ראויה
והולמת." ראה ת.פ. 600/91
מ"י נ' ארביב ואח' השופט
שטרסנוב, בית משפט מחוזי ת"א, מיום 9.11.02).
עד כאן
לעניין חומרתן של עבירות המס. אולם, לא ניתן להקל ראש בעבירה הנוספת של הנאשם והיא
הדחת עד למסור עדות שקר בחקירה, עבירה אותה עובר הנאשם כדי להערים קשיים נוספים על
חשיפתה של האמת ואשר יש בה סכנה חמורה לתהליך עשיית הצדק.
ו. סיכומו של דבר.
התובעת
עתרה לעונש מאסר בפועל על הנאשם וקנס כבד על הנאשמים, כמתחייב ממעשיהם והיא מפנה
אל הפסיקה אשר מציבה סטנדרטים ברורים וחד-משמעיים המחייבים את הענישה לה היא
עותרת. עם זאת, לא אמצה את מלוא הדין עם הנאשם וזאת, אך ורק בשל מצבו הבריאותי
ואני מפנה בזאת את תשומת לב שירות בתי הסוהר למצבו ולצורך להעניק לו כל עזרה
רפואית הדרושה לו, לרבות מעקב פסיכיאטרי מתאים.
אשר על כן,
על סמך האמור במקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים:
על הנאשמת –
קנס בסך 5,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום מהיום.
על הנאשם –
מאסר בפועל למשך 42 חודש מתוכם, 24 חודש יהיו לריצוי בפועל. היתרה, 18 חודשים תהיה
על תנאי והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה על הוראות הסעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח
חדש] תשכ"א-1961 או כל עבירה שעניינה שיבוש מהלכי משפט על פי חוק העונשין
התשל"ז-1977.
קנס בסך
50,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם
ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כשהראשון שבהם ביום 20.12.02.
והודע
לנאשם על זכותו לערער תוך 45 יום מהיום.
ניתנה היום 13 בנובמבר, 2002 (ח' בכסלו תשס"ג)
במעמד הצדדים.
|
ז. הדסי-הרמן, שופטת סגן נשיא |
ב"כ הנאשם: אבקש עיכוב בצוע פסק
הדין עד לאחר הכרעה בערעור.
ב"כ התביעה: אני מתנגדת לעיכוב
בצוע. הגשת ערעור על אף ההלכה הקודמת כן גורמת לעיכוב בצוע, לאחרונה הוצאו החלטות
בענין טובי שלום והשופט קרא קבע שכאשר פסק דין מבוסס, הוא בחן את שאלת הסיכוי
בערעור...
פסק הדין בעניינו מבוסס בעיקר על
מהימנות, בוודאי ובוודאי שבית המשפט לא יתן עיכוב בצוע עד אחרי ההכרעה בערעור לכל
היותר עד להגשת הערעור כדי שבית המשפט המחוזי אחרי שיוגש ערעור יגיש בקשה לעיכוב
בצוע.
מכוון שחברי לא טען לעונש לכל היותר
אני מבקשת עיכוב בצוע קצר ביותר על מנת שיוכל להגיש בקשה לערעור ואז בכפוף לכך
שיוטלו ערבויות מאוד משמעותיות.
בתיק המעצרים 498/96 הוטלו ערבויות
גבוהות למדי אם כי לא מספיקות לענישה שנפסקה עכשיו, שם בתיק ההוא הייתה ערבות
עצמית על סך 500,000 ₪, ערבות צד ג' על סך 150,000 ₪ וערבות בנקאית על סך 50,000
₪. הערבויות האלה פקעו כי כתב האישום לא הוגש תוך שנה אך הן היו קיימות עד לפני
שנה ומשהו כאשר חברי הגיש בקשה לבטלן ובצדק כי לא היה להן תוקף, זה הגיע לבית משפט
מחוזי והייתה הסכמה כי חלק מהערבות הבנקאית תוחזר ויישאר בהפקדה הסך 20,000 ₪.
אני מבקשת שהנאשם יפקיד דרכונו וערבות
בנקאית מאוד משמעותית או הפקדה במזומן.
ב"כ הנאשם: אני מפנה לפסיקה. אי
אפשר להטיל תנאים שפירושם חיוב למצות את העונש. ישבה ערבות בנקאית משנת 96 על
50,000 ₪ אני לא חושבת שדרושה עוד ערבות למה שיש בתיק.
אני סבורה כי לאור האמור
בהכרעת-הדין היה על הנאשם להיות מוכן לגזר הדין שיצא היום והושמע לצדדים. עם זאת,
אני נעתרת לבקשה לעיכוב בצוע למשך ימים ספורים וזאת על מנת לאפשר הגשת ערעור עליו
כאמור הודיע ב"כ הנאשם כבר בעת השמעת הטיעונים לעונש.
אני מורה בזאת על עיכוב בצוע
גזר הדין וזאת עד ליום 24.11.02, כפוף לתנאים כדלקמן:
הפקדה במזומנים או בערבות
בנקאית על סך 35,000 ₪, בנוסף לפיקדון בסך 20,000 ₪ המצוי בתיק זה.
ערבות צד ג' נוספת על סך
100,000 ₪.
הנאשם יפקיד דרכונו במזכירות
בית המשפט ואני אוסרת בזאת על יציאתו את הארץ עד החלטה אחרת.
לאחר מילוי התנאים דלעיל,
יעוכב פסק הדין כאמור ועל הנאשם יהא להתייצב במזכירות בית משפט לצורך ריצוי העונש
ביום 24.11.02 עד השעה 10:00.
ניתנה היום ח' בכסלו,
תשס"ג (13 בנובמבר 2002) במעמד הצדדים.
|
ז. הדסי-הרמן,
שופטת סגן נשיא |
ב"כ הנאשם: אני מבקש זמן כדי לקיים את התנאים.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום ח' בכסלו, תשס"ג (13 בנובמבר 2002) במעמד
הצדדים.
|
ז. הדסי-הרמן, שופטת סגן נשיא |
ב"כ הנאשם: אני מבקש לדון בבקשתי
לתיקון פרוטוקול.
ב"כ התביעה: מפי בית משפט אני
שומעת כי הבקשה הועברה לתגובתי ולהלן תגובתי:
למיטב זכרוני כל מה שכתוב פה אכן היה
במילים אלה או אחרות למעט משהו שמיד אפרט. ממש במילים אלה מה שגורם לי לחשוב
שמישהו פה מקליט. לכן כל מה שנכתב פה אני זוכרת שזה היה. בכל זאת התיקונים
המבוקשים הם סלקטיביים, בית משפט כתב זאת גם בגזר הדין.
ב"כ הנאשם אמר תוך כדי חקירתו של
העד לעניין העונש כי הוא מתכוון להגיש ערעור ותיקון זה לא נתבקש.
בדקתי את הפסיקה ואני מצטטת מספרו של
כב' השופט קדמי, על סדר הדין מהדורה משנת 98, פרק 28, עמוד 708.
הבקשה היא קנטרנית, כי מה שבית המשפט
לא רשם לא היה דרוש וחיוני לצורך המשפט, דבר היחיד שהיה חיוני זה שב"כ הנאשם
היה צריך לטעון לפסילת בית משפט.
ב"כ הנאשם: אם חברתי סבורה שצריך
להשלים היא יכולה לעשות כן. אני ביקשתי תיקון של הדברים שאני חושב שהם רלבנטיים.
בית משפט אינו
"לבלר" של הצדדים ואינו מחוייב ברישומה של כל הערה והערה המוחלפת בין
הספסלים. עם זאת, איני רואה מקום להתנגד לתיקון המבוקש ואני מורה כי התיקונים על
פי הבקשה היום 11.11.02 יהיו חלק מפרוטוקול הישיבה מיום 6.11.02.
ניתנה היום ח' בכסלו,
תשס"ג (13 בנובמבר 2002) במעמד הצדדים.
|
ז. הדסי-הרמן,
שופטת סגן נשיא |