1

בתי המשפט

וע 001030/01	בית משפט מחוזי באר שבע
11/12/02	כב' השופט יצחק בנאי (בדימוס) נציג ציבור – י. אמיתי נציג ציבור – ר. משה	בפני:

	קוורץ חב' לבניין והשקעות בע"מ ואח'		בעניין:
העוררות	אפשטיין איתן	ע"י ב"כ עוה"ד
	נגד
	מס שבח מקרקעין
המשיב	מרים פורת	ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין

י. בנאי – שופט (בדימוס):

1. העוררות הינן יזם של פרוייקט בניה באשקלון. הדירות בפרוייקט הן מלאי עיסקי בידי העוררות. במהלך שנת 2000 נמכרו על ידי העוררות דירות שבפרוייקט ובין היתר גם דירות לחברה בשם מש"ב גן- עדן אשקלון בע"מ וכן לחברה בשם י.ד הנר בניין והשקעות בע"מ. (להלן:"החברות").

אין מחלוקת על כך, כי הדירות שנמכרו לחברות נרשמו על ידן, בספרי החשבונות שלהן, כמלאי עסקי.

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא לגבי הסכום שעל העוררות לשלם כמס מכירה על פי חוק מיסוי מקרקעין (שבח , מכירה ורכישה) (תשכ"ג – 1963) (להלן:"החוק").

2. סעיף 72 לחוק המתייחס למס מכירה קובע:

"(א) על מכירת מקרקעין יוטל מס מכירה בשיעור של 2.5% משווי המכירה.

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א) על מכירת דירת מגורים שהיא מלאי עסקי... יוטל מס בשיעור של 0.8% משווי המכירה. לעניין זה "דירת מגורים" – כהגדרתה בסעיף 9 (ג)."

סעיף 9 ג' לחוק, הדן אמנם במס רכישה ולא במס מכירה, מגדיר כ "דירת מגורים" – "דירה המשמשת או המיועדת לשמש למגורים..."

המונח "דירת מגורים", מוגדר גם בסעיף 1 לחוק. שם שונה ההגדרה ומשמעותה:

"דירה או חלק מדירה שבנייתה נסתיימה והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה..." (ההדגשה שלי – י.ב.)

3. המשיב דרש מן העוררות, לגבי אלו שנמכרו לחברות, מס מכירה בשיעור של 2.5%, בהתאם לסעיף 72 ד' (א) לחוק.

טענת העוררות, הן בפני המשיב בהשגה שהוגשה על ידן, והן בפנינו היא כי הן זכאיות להנחה ולתשלום מס בשיעור של 0.8% משווי המכירה, בהתאם לסעיף 72 ד' (ב) לחוק.

החלטת המשיב בהשגה שהוגשה על ידי העוררות, החלטה שעליה הערעור שבפנינו, מנומקת בכך שהדירות שנמכרו לחברות אינן "דירת מגורים" בהתאם לסעיף 72 ד' לחוק המפנה להגדרת מונח זה בסעיף 9 (ג) לחוק.

נראה לי, כי צדק המשיב בהחלטתו וכי דין ערעור זה להידחות.

4. טענות בא כוח העוררות בפנינו, בסיכומים בכתב שהוגשו על ידו, הן:

א. אין מקום לקבוע את שיעור המס בו יחוייב מוכר בעסקה, בהתאם לסטטוס הרוכש באותה עסקה.

ב. פרשנות המשיב למונח דירת מגורים לצורכי מס מכירה, באופן זהה לפרשנות מונח זה לצורכי מס רכישה, יוצרת דין אבסורדי וזר למושכלות יסוד בדיני מיסים ומנוגדת לחלוטין למטרת החוק ורצון המחוקק (סעיף 6 לסיכומים בכתב).

ג. שוני בהטלת המס בין מכירת דירה לחברה הרושמת את הדירה כמלאי העסקי לבין מכירת דירה ליחיד לצורכי מגורים, יוצרת הפלייה שאין הדעת סובלת אותה (סעיף 12 לסיכומים בכתב).

ד. החוק ביקש להקל עם מוכר דירות הרשומות אצלו כמלאי עסקי ויש להגשים מטרה זו.

ה. סעיף 9 (ג) לחוק סובל מספר פרשנויות ויש להעניק לסעיף זה פרשנות העולה בקנה אחד עם תכלית החוק.

5. בא כוח העוררים, צרף לסיכומים בכתב שהוגשו על ידו בפנינו, גם מכתב שנתקבל אצלו מאת אדם בשם נדב הכהן שכיהן בוועדת גבאי שמונתה ביום 10.12.96 על ידי סגן שר האוצר מר דוד מגן.

עו"ד פורת בא כוח המשיב, טענה בפנינו כי לא היה מקום לצירוף מכתב זה לסיכומים אשר מהווה למעשה ראיה שלא היה מקום להגישה בשלב של הגשת הסיכומים ולאחר שהצדדים הגיעו לעובדות מוסכמות.

אומר מייד, כי נראה לי שצודקת עו"ד פורת בא כוח המשיב בהתנגדותה להגשת הראיה בדרך שהוגשה.

6. נראה לי שאין לקבל את טענותיו של בא כוח העוררות, כמצויין לעיל.

נוסחו של סעיף 72 ד' הינו פשוט וברור ועל פיו אין מקום לתשלום מס מכירה בהנחה, בשיעור של 0.8%, אלא אם וכאשר מדובר בדירה הנמכרת לשימוש למגורים או מיועדת לשימוש למגורים. במקרה דנן, אין מחלוקת על כך כי הדירות שנמכרו לחברות, לא נמכרו לשימוש למגורים ולא היו מיועדות לשימוש למגורים אצל החברות.

אין לקבל את טענת בא כוח העוררות כי יש לתת לסעיף 9 (ג) לחוק פרשנות שמגשימה את תכלית החוק, דהיינו להקל עם מוכרי דירות הרשומות כמלאי עסקי. באי כוח הצדדים חלוקים בקשר למגמתו ותכליתו של סעיף 72 ד' לחוק. בא כוח העוררות טוען שסעיף זה בא להקל עם מוכרי הדירות כשאלה רשומות אצלו כמלאי עסקי, ואילו בא כוח המשיב, עו"ד פורת, טוענת כי מגמת המחוקק היתה לאפשר הנחה למוכרי דירות כשאלה מיועדות למגורים, ולאלה בלבד.

7. טענת בא כוח העוררות הינה, למעשה, כי המחוקק טעה בהפנותו בסעיף 72 ד' לחוק הדן במס מכירה, לסעיף 9 (ג) לחוק הדן במס רכישה.

לטענת בא כוח המשיב, אין כאן כל טעות משום שהמגמה היתה להעניק הנחה רק לגבי דירות הנמכרות למגורים ממש.

ברם, גם אם שגגה יצאה מאת המחוקק, בהפנותו לסעיף 9 (ג) – אין בידינו לעשות מעשה חקיקה ולתקן את החוק במקום המחוקק.

סעיף 72 ד' וסעיף 9 (ג) לחוק מפורשים וברורים על פניהם, אין מקום לפרשנות כזו או אחרת ועלינו למלא אחר מצוות המחוקק.

אין גם מקום לטענת, "ההפליה הפסולה" לה טוען בא כוח העוררות. לדידי, מדובר בהפליה מכוונת בין מכירת דירה למגורים לבין מכירת דירה לקונה שהדירה מהווה אצלו כמלאי עסקי ואשר גם הוא עומד לשכור ולמכור את הדירה לאחר ברווח.

8. עניין דומה נדון בפנינו בתיק וע 1018/01, אמדר לבניין (אילת) בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין.

גם שם דובר על מכירת דירות לחברות שרשמו את הדירות אצלן כמלאי עסקי וגם שם העלתה חברת אמדר טענה כי, היא זכאית להנחה בהתאם לסעיף 72 ד' , בטענה שיש להחיל על המקרה לא את הגדרת דירת מגורים בהתאם לסעיף 9 (א) לחוק כמצוטט לעיל, אלא את הגדרת דירת מגורים כמצויין בסעיף 1 לחוק, כמצוטט לעיל.

בפסק דין שניתן על ידינו בעניין אמדר דחינו את הטענה הנ"ל בקובענו כי יש לתת משמעות להפניית המחוקק להגדרת דירת מגורים בהתאם לסעיף 9 (ג) ולא לסעיף 1 לחוק, ומשום כך - לצורך מתן ההנחה במס מכירה, אין די בכך שהדירות שנמכרו מיועדות לפי טיבן למגורים אלא יש צורך, כדרישת המחוקק, שהדירות תשמשנה למגורים או תהיינה מיועדות לשימוש למגורים. כיוון שהדירות, באותו מקרה, נרשמו אצל הרוכשות כמלאי עסקי ולא הובאה בפנינו כל ראיה שהן משמשות או מיועדות לשמש למגורים, דחינו את ערעורה של חברת אמדר.

כך הדבר גם במקרה הנדון, לאחר שאין מחלוקת כי הדירות נרשמו אצל החברות כמלאי עסקי ולא הובאה כל ראיה בפנינו שהן משמשות או מיועדות לשמש למגורים.

לכן, אני סבור, שיש לדחות את הערעור ולחייב את העוררות, ביחד ולחוד לשלם למשיב שכר טירחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

___________________

י. בנאי – יו"ר הוועדה

אני מסכים. אני מסכים.

______________ _____________

י. אמיתי – חבר ר. משה – חבר

לכן, הוחלט, כאמור, בחוות דעתו של השופט (בדימוס) י. בנאי.

ניתן היום ג' בטבת, תשס"ג (8 בדצמבר 2002) בהעדר הצדדים.

העתק מפסק דין זה יישלח לבאי כוח הצדדים בצירוף אישורי מסירה והם יהיו, לכן, פטורים מהתייצבות לשימוע פסק הדין ביום 30.12.02, כפי שנקבע.

י. אמיתי – חבר ועדה

ר. משה – חבר ועדה

י. בנאי – שופט (בדימוס)