1

בתי המשפט

פ 008783/99		בית משפט השלום תל אביב-יפו
	תאריך:	כב' השופט דוד רוזן	בפני:

המאשימה	מדינת ישראל		בעניין:
	איריס שמואלי	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
הנאשמים	1. משה שוב 2. דליה שוב 3. "גאולת הכרך" בע"מ
	ד"ר דרוקר בשם נאשמים 1,2 עו"ד אדרת ועו"ד בוקשפן בשם נאשמת 3	ע"י ב"כ עו"ד

גזר דין

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין.

בשלב הטיעונים לעונש עלו ובאו לדוכן העדים שורת אישים, שהללו והפליגו בשבחו של נאשם 1. אסקור בתמצית העדויות:

סגן שר האוצר, ח"כ יצחק כהן – העד סיפר על פועלו של הנאשם בעיר צפת. הנאשם בחכמתו פתר בעיה והיטיב מצבם של אנשים נזקקים.

סגן נשיא בית המשפט המחוזי תל-אביב, השופט בדימוס, מר אבן ארי – השופט אבן ארי תיאר את הנאשם מילדות ועד בגרות. השופט ציין כי מדובר באדם חם, צנוע, ראש למשפחה, שהינה אות ומופת. ידו של הנאשם היתה פתוחה לכל נצרך. עצותיו ניתנו חינם ומכספו תרם לכל דורש.

מר ניצן, ראש עירית ראשל"צ – העד סיפר על תרומתו של הנאשם לבניית העיר ראשל"צ. מדובר ביזם מוכשר שפתר בעיות במקצועיות רבה

עו"ד אברהם גוגיג – העד סיפר על השותפות שקיים עם הנאשם. השניים ניהלו בצוותא משרד פרקליטים בו גילה הנאשם את תכונותיו הטובות.

מר חנניה צולג – העד הינו ראש עמותת "עזר מציון". העד סיפר על תרומתו של הנאשם לארגון במשך שנים רבות. הנאשם הרים תרומות נכבדות לארגון.

מר רובי פלד – העד סיפר על עבודתו המשותפת עם הנאשם. הנאשם הושיט את ידו ולבו לעד בשעה שזה נקלע לצרה.

פרקליטיו המלומדים של הנאשם הוסיפו והניחו בפני עדויות אופי בכתב.

הרב א. פירר רשם על תרומותיו הנכבדות של הנאשם. מר שמחה קרקובסקי ציין את תרומת בני הזוג שוב למוסד בראשו הוא עומד. הרב מרדכי שיף המליץ לטוב בעד ידידו מר עו"ד שוב. עוד הוגשו המוצגים ס/48-ס/41.

הסניגורים, עו"ד אדרת ועו"ד ד"ר דרוקר, בלמדנותם טענו לטובת הנאשמים.

הסניגורים המלומדים הטעימו את ההבדלים בין התיק שלפנינו למקרים אחרים של העלמות מס, מקרים אותם ציינה התובעת בסיכומיה.

הסניגורים הדגישו את התקופה הארוכה שחלפה מיום ביצוע העבירות.

לגישת הסניגורים, תקופה ארוכה זו, כ-12 שנה, מקהה מחומרת העבירות.

לא ראוי ולא צריך למצות דין עם הנאשמים לאחר שנים כה רבות. הנאשם 1 הינו היום כבן 70 שנה, לפני 12 שנה היה בשלהי שנות החמישים בריא יותר וחזק יותר. הסנגורים תמכו טענותיהם בשורת אסמכתאות שיצאה מלפני בית המשפט העליון, ובתי משפט בערכאות אחרות, לפיהן ניתן משקל בכורה לחלוף השנים.

הסנגורים המלומדים ציינו את עובדת זיכוי הנאשמים מחלק ניכר מהאשמות שיוחסו להם בכתב האישום.

הנאשמים עדין לא הסירו את המחדל. אבל, לא בשל רצון רע, אלא מאחר שהמתינו להכרעת בית משפט. נאשם 1 צפוי בגין ההרשעה להליכים בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, שם עלול הוא להיפגע בעיסוקו. פעילותו של נאשם 1 לטובת הציבור והחברה מתפרשת על פני תקופה של עשרות שנים. מעידתו הינה חד פעמית. אל לו לבית המשפט להחמיר עם הנאשמים מעבר לעונש של מאסר על תנאי.

דבריהם הנכבדים של הסנגורים המלומדים לנגד עיני. בכוונתי ליתן להם משקל של ממש.

אכן, נאשם 1 הינו אזרח מדינה רם ונכבד. מעשיו ותרומותיו לציבור ולחברה מרשימים. פעולותיו הנאות ראויות לעמוד לזכותו ביום דינו.

העבירות בנשוא ענייננו בוצעו לפני שנים רבות. העבירות בוצעו בשנת 1990 והושלמו בסוף שנת 1992 בהגשת דוח כספי של נאשמת 3 לשנת המס 1990. ביקורת מס הכנסה התקיימה בשנת 1995, ובעקבותיה נפתחה חקירת מס הכנסה בשנת 1996. כתב האישום בגרסתו הראשונה הוגש בשנת 1999. גם לאחר כל הניכויים וההסברים להשתהות ההליכים עדין מדובר בתקופה ארוכה. תקופה ארוכה זו תשליך בצורה משמעותית על העונש, שבכוונתי לגזור לכל אחד מן הנאשמים.

יחד עם זאת, הנאשמים הורשעו בשורת עבירות חמורות.

נאשם 1 השמיט מדיווח הכנסותיו לשנת המס 1990 סכום כולל של 2,751,770 ₪. מדובר בסכום עתק. סכום שבערכי היום גבוה עוד הרבה יותר.

התובעת המלומדת ציינה בסיכומיה, כי שיעור השמטת המס של נאשם 1 בשנת 1990 הינו כ-70% ממחזור הכנסותיו המוצהר. השמטת ההכנסה של נאשמת 3 מהווה כ-40% מסך ההכנסות עליהן הצהירה בשנת המס 1990.

תיארתי בהכרעת הדין את מכלול הצעדים הנפתלים שננקטו על ידי הנאשמים בתיק זה. העבירות בוצעו בצורה מתוחכמת ומדוקדקת. הנאשמים צעדו בדרך עקלקלה בדרכם למטרתם, העלמת מס מרשויות המדינה. הנאשמים גילו את אורחם ורבעם הנכלולי מול רשויות המס.

העבירות תוכננו בקפידה רבה. הנאשמים דיווחו דיווחים כוזבים ומכזבים, פעלו ברמייה ונקטו צעדי כיסוי והסוואה למען הסתר זמנם ואפשר מימוש תחבולתם.

אין תמה שפעולותיהם צלחו במשך מספר שנים. "הצלחתם" זו של הנאשמים, במחובר למורכבות העניינים הנידונים, היתה אחד הגורמים העיקריים להימשכות ההליכים. נתון עליו נסמכים הפרקליטים המלומדים בעתירתם לענישה קלה ומתונה.

הנאשמים הורשעו במספר העבירות לפי פקודת מס הכנסה, עבירות שבוצעו בשני נושאים, במישורים שונים בתכלית.

בכל אחד משני המקרים העלימו הנאשמים הכנסות בסכומים נכבדים ביותר.

בכל אחד משני המקרים פעלו הנאשמים בדווקנות, שהם מכלכלים צעדיהם, תוך גילוי מיומנות ובקיאות בחוק ובנוהלי החשבונאות הצריכים על פני הדברים. נאשם 1 השתמש בחכמתו, ניסיונו וידענותו המשפטית לביצוע העבירות.

העבירות בוצעו על ידי הנאשמים במחשבה צלולה וקרה. בחלוף השנים לא נקפם לבבם. הנאשמים גמרו בדעתם ליילך בדרכם, ובדרך זו צעדו לאורך חודשים ארוכים ללא ששתו לבם למעשיהם הבלתי חוקיים.

ההלכה הפסוקה עקיבה ומושרשת. להלן אביא קצת מהאמיתות הנתונות:

כב' השופט חיים כהן בע"פ 395/75 פורסם כרך ל (2) עמוד 588 בעמוד 598, קבע:

"וכבר חיוותי דעתי לא פעם כי לעניין מידת העונש אינו דומה קלונה הרב של העבירה שהיא נעברת בידי איש משכיל ונשוא פנים לקלונה הפחות שבאותה עבירה שהיא נעברת בידי בור ואביון: עבירתו של בעל 'הצווארון הלבן', המקפיד על נקיון בגדיו ומזניח נקיון כפיו, חמורה פי כמה, ועונשו של זה חייב להיות חמור שבעתיים. ואם בכל מועלי המעל כן, בעובדי ציבור וראשי מוסדות ונאמני המדינה לא כל שכן: לא זו בלבד שאין בכל אותן זכויות שרכשו להם בתקופת עברם המזהיר כדי לשמש להם מליץ יושר בשעת קלקלתם, אלא אותן זכויות עצמן הופכות להם לקטגורים המוחים כביכול על עלבונם. מקובלנו שבבית דין של מעלה מודדים לו לאדם כמידתו, וכנגד העונש הראוי לו על עבירותיו נותנים לשכרו לא רק על כל מצווה שקיים כי אם גם על כל עבירה שלא עבר (משנה מכות, כג', א'). אבל בית דין של מטה אינו כן: רחמיו על הפושע שלא ידע ולא למד ולא טעם טעמו של שכר המעשים הטובים, וזעמו של מי שידע ולמד וטעם, הבוגד בעברו ועושה את הרע ביד רמה."

כב' השופט דב לוין בע"פ 522/82 עאזם ואח' נ' מדינת ישראל, פורסם פ"די לו(4) עמ' 411 קבע בנשוא ענייננו:

"בית משפט זה, בפסיקה עקבית המתמשכת לאורך שנים, הדגיש וחזר והדגיש את החומרה היתרה, שיש לייחס לעבירות בניגוד לדיני המיסים. השתרשה בתודעתם של אזרחים הגונים ושומרי חוק בדרך כלל, כי לא הרי הדין הפיזקאלי כדין הנורמאטיבי הרגיל: לפגוע ברכושו של הזולת, לגזול את כספי הפרט – מעשים נפשעים הם, ויש ליתן את הדין עליהם תוך מיצויו ובחומרה הראויה, אולם פגיעה בכספי המדינה תוך השמטת הכנסות ואפילו בסכומים ניכרים, הגם שיש בכך למעשה גזילת כספי הציבור, בעניינים אלו – שאני.

כנגד גישה נפסדת זו יצא דברו של בית משפט זה לא אחת. כבר נאמר פעמים רבות, כי אין בין גוזל כספי הפרט לבין גוזל כספי הציבור ולא כלום. אלה גם אלה חטאם רב הוא, ואלה גם אלה ראויים, בנסיבות המתאימות, למיצוי הדין הן בעונשי מאסר ממשיים והן בקנסות כספיים מכבידים. יתרה מזו. הודגש, כי עברייני מס ראוי שיוקיעו אותם אל עמוד הקלון לא פחות מאותם עבריינים, החוטאים לחברה בפגיעה ברכוש לזולת ובגזילתו, שאותן הכל מגנים. כיוון שהמניע למעשים אלה הוא הרצון להפיק רווחים קלים על חשבון קופת המדינה, ובצע הכסף הוא ברקע המעשה, ראוי הוא, כי מי שהורשע בעבירות אלו לא יצא נשכר מפרי מעלליו. על כן עונש הולם במקרים אלה הוא, בין היתר, קנס כספי בשיעור ניכר, שילמד את כלל הציבור, כי עבירות אלה אינן משתלמות גם מהבחינה החומרית".

בע"פ 70265/01 מדינת ישראל נ. מצות לובאוויטש בע"מ, פורסם תקדין – מ"ח 2001 (3) עמוד 950 מיום 24.9.01 קבע בית המשפט המחוזי (הרכב כב' השופטים: אב"ד ברלינר, המר, שטופמן) בין השאר:

"…כדאי להוסיף שגילויים של עבירות מס הוא קשה ומחייב השקעת מאמצים ומשאבים רבים על ידי המדינה, בפיקוח, בבדיקות ובביקורת וגם אז ההצלחה היא חלקית בלבד.

אם אין מעונינים להפוך את המדינה למדינה של פקחים ומבקרים יש לחנך את הציבור, בין היתר, גם על ידי ענישה מחמירה, לכיבוד החוק ולכיבוד הנורמה לפיה אין משלוח יד לקופת הציבור…"

בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם פד"י לה(3) עמ' 211 הורשעו על פי הודעתם החברה ומנהלה (מר ארנסט וייס) בהשמטת הכנסות.

בית המשפט הטיל על הנאשמים עונש של ארבע שנות מאסר מתוכו שנתיים לריצוי בפועל. בית המשפט הוסיף והטיל בנוסף קנס כספי משמעותי. כב' השופט ברק (כתוארו דאז) התייחס לטענותיו של הסנגור עו"ד אדרת, כי עונש המאסר בפועל, שהוטל על וייס, הוא כבד מדיי. הסנגור התייחס בטיעוניו לעברו הנקי של הנאשם, תרומתו לכלכלת המדינה ובכך שהנאשם חשף את כל מעשיו.

כב' השופט ברק (כתוארו דאז) קבע:

"בהטלת עונשי מאסר מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי 'צווארונו של נושא העבירה

הזו אינו לבן והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט'...ידעו נא

חבריו וידידיו של וייס, וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשיה, אנשי מקצועות חופשיים ויוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס, ועם כל הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, מי שעובר עבירות מס בנסיבות כה חמורות צפוי לא רק לעונשי קנס אלא אף לעונשי מאסר, שאינם קלים כלל ועיקר..."

באלה הדברים באתי לגזור את עונשם של הנאשמים.

נאשם 1 הינו, כאמור אזרח כבוד, שתרומתו לציבור מרשימה.

יחד עם זאת, העבירות שבוצעו על ידו, בוודאי ובוודאי בהיקפן, לא יכלו להתבצע אלא על ידי נאשמים כמותו, בעלי הון ונכסים. אנשים עניים ודלים אינם יכולים להשמיט הכנסות של מיליוני שקלים.

מטבע העולם עבירות כמו אלו שביצע הנאשם מבוצעות על ידי אנשים ברמתו. יתר על כן, קשה לדחות הטענה, שיכול והנאשם רכש מעמדו ועוצמתו גם באמצעות אותה העלמה של הכנסות.

דווקא מאדם נכבד, הנטוע בחברה שידו מושטת למוסדותיה וארגוניה ניתן לדרוש נקיון כפיים. דווקא מעורך דין, ראש למשרד פרקליטים משגשג ראוי לדרוש קפדנות בקיום החוק. לאמור, נתוניו הרמים של הנאשם עומדים לזכותו. ברם, אלה דורשים גם החמרה בעונשו. אין דינו של איש נשוא פנים כדין בור ואביון.

שקלתי הנתונים כולם והנני לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1:

א. 20 חודשי מאסר מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה לפי סעיפים 220 לפקודת מס הכנסה. ועבירות לפי סעיפים 415, 418, 420 ו- 423 לחוק העונשין.

ב.ּ הנני מטיל על הנאשם 1 קנס כספי בסך 100,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם עד ליום 5.1.03.

ג. הנאשם יחל את עונש ריצוי המאסר ביום 5.1.2003 בו יתייצב במזכירות פלילית ביהמ"ש שלום ת"א עד שעה 10:00 אם יעמוד בתנאי השחרור הבאים:

1. ערבות עצמית וצד ג' בטוחה על סך 50,000 ש"ח.

2. פקדון כספי או ערבות בנקאית על סך 100,000 ש"ח.

3. נאסר על הנאשם לצאת מגבולות הארץ. הנאשם יפקיד דרכונו במזכירות

פלילית בית משפט שלום ת"א עד ליום 20.11.02.

4. ניתנת אורכה להמצאת הערבויות עד ליום 20.11.02.

5. לא תומצאנה הערבויות יחל עונש המאסר ביום 20.11.02 בו יתייצב הנאשם 1

במזכירות פלילית בית משפט שלום תל-אביב עד לשעה 10:00.

נאשמת 2:

מצבה הרפואי של נאשמת 2 בכי רע. בגילה ובמצבה הרפואי אין זה מן המידה להשית עליה עונש מאסר כלשהו.

הנני מטיל על נאשמת 2 עונש של קנס כספי בסך 100,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם עד ליום 5.1.2003.

נאשמת 3:

הנני מטיל על נאשמת 3 עונש של קנס כספי בסך 100,000 ₪.

הקנס ישולם עד ליום 5.1.2003.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן והודע היום 14.11.02 בפומבי במעמד הצדדים.

_____________

דוד רוזן, שופט