11

בתי המשפט

עמה000104/01	בבית המשפט המחוזי בנצרת
07/10/2002	השופט נסים ממן	בפני:

	נג'אר רודא		בעניין:
המערער	עו"ד מסאלחה ראפי	ע"י ב"כ עוה"ד
	נגד
	פקיד שומה נצרת
המשיב	פרקליטות פיסקלית	ע"י ב"כ עוה"ד

החלטה

זהו ערעור מס הכנסה בו משיג המערער על שומות שנקבעו ע"י המשיב לשנות המס 1994 ו- 1995.

בראשית הדברים אתאר את העובדות והנתונים אשר יהוו את הבסיס עליו תושתת החלטתי.

המערער עוסק בענף ההובלות. ביום 21/12/00 הומצאו למערער השומות נשוא הערעור. המערער הגיש ערעור על השומות וביום 30/04/01 הגיש, ע"י ב"כ עוה"ד ראפי מסאלחה (להלן "עו"ד מסאלחה"), את נימוקי הערעור. בישיבת קדם משפט מיום 6.11.01 קבעתי את התיק לשמיעה ליום 12/03/02 ובנוסף הוריתי לצדדים להגיש עדויות ראשיות בתצהירים כך שעל המערער להגיש תצהיריו בתוך 60 יום מיום הדיון, ו- 60 יום לאחריו יגיש המשיב תצהיריו. היות ועד לישיבה שנקבעה לא הגיש עו"ד מסאלחה את תצהיריו, ואף לא ביקש ארכה לכך, דחיתי ביוזמתי את הישיבה לתאריך 9/04/02 וקבעתי כי יהא על עו"ד מסאלחה להבהיר ביום זה מדוע לא הגיש תצהיריו. בדיון שהתקיים ביום 9/04/02 הסביר עו"ד מסאלחה כי נבצר ממנו להגיש תצהיריו "עקב מחלה", על כן קבעתי את התיק לשמיעה ליום 1/10/02 והוריתי בשנית לצדדים להגיש עדויותיהם, שלהם ושל עדים בשליטתם, בתצהיר בלוויית מסמכים קבילים, תחילה ב"כ המערער תוך 60 יום ולאחריו ב"כ המשיב בתוך 60 יום מקבלת תצהיר ב"כ המערער. גם בפעם זו לא טרח עו"ד מסאלחה להגיש תצהיריו וגם לא ביקש ארכה.

בישיבה שהתקיימה ביום 1/10/02 טען עו"ד מסאלחה, אשר הופיע לבד וללא המערער, כי לא הצליח ליצור קשר ישיר עם המערער לשם הכנת התצהיר. הקשר בינו לבין המערער התנהל דרך המייצג והוא לא נפגש או דיבר עם המערער ישירות אף לא פעם אחת. סיבות אלו, לטענתו, הם שהביאו אותו לבקש עתה מבית משפט זה לשחרר אותו מהמשך הייצוג בתיק אך לא לדחות את הערעור. כנגדו טען ב"כ המשיב כי אין זו הפעם הראשונה שלא הוגשו תצהירים בזמן, וכי עו"ד מסאלחה ידע על המצב עוד לפני הישיבה ויכל למנוע ממנו ומאנשי מס הכנסה להגיע לריק. בנסיבות אלו ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות.

ענייננו בתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 (להלן "התקנות") [תקנה זו חלה על ערעורי מס הכנסה מכוח תקנות בית משפט [ערעורים בענייני מס הכנסה] תשל"ט-1978]. עפ"י תקנה זו רשאי בית המשפט או הרשם להורות לבעל דין כי עד שיובא על ידו יקדים ויגיש תצהיר על עדותו [תצהירו של עד שהוגש כאמור נחשב כאילו העיד העד בחקירה ראשית]. תקנה 168[ב] מלמדת כי במידה ובעל דין לא הגיש תצהיר כפי שנדרש לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה שלגביה נדרש התצהיר, אלא אם שוכנע בית המשפט "עפ"י בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות". במקרה שלפנינו לא שעה המערער למועד, או ליתר דיוק לשני המועדים שנקבעו על ידי בית המשפט להגשת תצהיר העדות, ואף לא ביקש ארכה ואפילו המערער לא התייצב לדיון.

עו"ד מסאלחה מבקש מבית משפט זה שלא לנקוט בצעד הדרסטי של דחיית הערעור, אלא לזמן את המערער לבית המשפט על מנת שישמיע את דבריו. איני רואה מקום להיענות לבקשה זו. אומנם הלכה היא כי מטרת ההליך המשפטי היא לעשות צדק בין הצדדים וכי יש לאפשר, ככל הניתן ומבלי שהדבר יגרום לעוול לצד השני, תיקון פגמים דיוניים המונעים בירור אמיתי של הסוגייה, אך "...שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. תהליך עשיית הצדק אינו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של הצד שכנגד". (ראו בר"ע 83/01 וייס נגד מרדכי, פ"ד נה[3] 730, 732).

במקרה שלפנינו המערער ניצל לרעה את הליכי בית המשפט ובכך פגם באינטרס הציבורי שעניינו מניעת סחבת וניהול ההליך השיפוטי בדרכים יעילות ומהירות. המערער לא קיים את החלטות בית המשפט ולא הגיש תצהיריו למרות שבית המשפט נהג באורך רוח כלפיו ונתן לו כמה הזדמנויות לתיקון דרכיו. לכן לא נותר לי אלא להשתמש בסנקציה הקבועה בתקנה 168[ב] לתקנות הקובעת כי המערער, שלא הגיש תצהירים, לא יורשה להוכיח את העובדות הנטענות על ידו. מאחר ונטל ההוכחה הוא על המערער הרי יש לראותו כמי שלא הוכיח את טענותיו בערעור. אינני יודע מי אחראי לתקלות הללו – המערער או בא כוחו, אך בסופו של דבר זה אינו משנה הרבה.

לאור האמור לעיל אני דוחה את הערעור ומחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ נכון להיום.

החלטה זו ניתנה והודעה היום א' חשון תשס"ג, [07 אוקטובר 2002], בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניסים ממן, שופט