בתי המשפט

 

 

 

 

 

גזר דין

 

בפני שני נאשמים . חברה ומנהלה.

 

ב- 13.7.04 הורשעו הנאשמים בהסתמך על הודאתו של נאשם 2 בביצוע העבירות הבאות:

1.         באישום הראשון:

א.        אי הגשת דו"ח במועד – עבירה על סע' 216(4)לפקודת מס הכנסה בהקשר לסעיף 222(א) לפקודת מס הכנסה .

ב.         לנאשם 2 בנוסף עבירה( מכוח אחריות מנהלים) על סע' 224 א' לפקודה.

 

2.         באישום השני עד אישום רביעי כולל . כנ"ל  ועל פי אותה חלוקה  אך בהתייחס לשנות מס אחרות.(אישום ראשון לש.מ 1996 , אישום שני לש.מ 1997. אישום שלישי  לש.מ 1998. אישום רביעי לש.מ. 1999. )

 

3.         באישום חמישי – כנגד נאשם 2 בלבד בעבירות הבאות:

אי הגשת הצהרת הון ללא סיבה מוצדקת – עבירה על סע' 216 (1) לפקודה בהקשר עם סע' 135 (1) לפקודה .מתייחס ל 31.12.98.

 

בכוונת מכוון אולי הארכתי מעט בתיאור "גילגוליו / דחיותיו של תיק זה ,שלצערי אופיניים להרבה תיקי מיסוי בעבירות מיסוי "טכניות " שהתבררו בפני במשך השנים .  כיוון שמצאתי לנכון להביע את מורת רוחי על כך כי בתיקים אלה עושים /משתמשים הממונים על הגבייה ו/או על התביעה בהסכמת הנאשמים וב"כ שימוש  בפועל , ולעיתים קרובות מדי בבית המשפט שימוש של מתמרץ גבייה ודיווח לנישומים נירפי תשלום ודיווח .כשכתב האישום וההליך הפלילי משמש מעין מקל חובלים בו מנפנפים מעל ראש הנישום.ובפועל הגבייה וההסדרים הופכים לעיקר וההליך הפלילי לשולי וטפל .ובמציאות דברים זו יש ,למצער למראית עין ,פגיעה וזילות של ההליך המשפטי הפלילי בעבירות מיסוי בפרט ושל בית המשפט וההליך השיפוטי בכלל .

 

כתב האישום בתיק דנן הוגש ב8.7.02 . לישיבת המענה הראשונה שקוימה ב 1.9.02 . הנאשמים לא זומנו כדין.בישיבת המענה הנדחית התייצב ב"כ דאז  של הנאשמים . עוה"ד ליאור אפשטיין .והודיע לביהמ"ש כי אפשר לשולחו לא להתייצב לדיון.

הסנגור הודיעני כי הנאשם שימש כעד תביעה מרכזי בתיק אחר .וכי ספרי הנה"ח וניירת נילווה של נאשמת 1 . הושמדו/ נגרסו ע"י האחים עייני , כ"ז במהלך ניסיון השמדת/  טשטוש/ העלמת  ראיות בתיק אחר .וחלק אחר מהניירת החשבונאית מצוי אצל רו"ח שמסרב למסור אותה לנאשם ,וחלק אחר בחזקת מע"מ.- כך לשיטת הסנגור . ובהסכמה נקבע מועד לדיון נוסף ל 22.12.02 . נאשם 2 הצטווה ,באמצעות עורך דינו לכבד בפעם הבאה את אולמי בנוכחותו.

ב- 16.2.03 כל זאת לאחר שהצדדים עתרו במשותף לבית המשפט  ב18.12.02, יומיים לפני המועד שנקבע,  לדחייה נוספת "כיוון שבין הצדדים מתנהלים מגעים ופגישות שחלקן מערבות בעלי תפקידים שונים..." (ראה סע' 2 לבקשה מה18.12.02). והפלא ופלא ..כל המגעים הפגישות וכיו"ב לא הניבו כל תוצאה והצדדים עתרו לדחייה נוספת ונעתרו .שכן ,כזכור , בתיקים אלה המטרה בין היתר ובעיקר בנוסף לענישה היא "השבת הגזילה" לקופת המדינה והסרת החדל. ולכן לא אחת יקרה במקומותינו ,שבפועל עושות ו/ואו מנסות לעשות רשויות המס שימוש כמדרבן וממריץ את הליכי הגבייה בקרב נישומים נרפי תשלום ודיווח.וההליך הפלילי מוסט הצידה בבקשות משותפות חוזרות ונשנות של הצדדים לדחיות דיונים.כ"ז אגב התייחסות בפועל להליך השיפוטי כאל דבר שולי סמלי וטקסי וריק מתוכן מחד גיסה וכאילו שעלות הזמן השיפוטי הוא משאב טבע בלתי נדלה העומד תמיד ובאופן מובן לשירות רשויות המס . בדיעבד  דעתי אינה נוחה ממצב דברים זה . אך נעתרתי כיוון שהאמנתי אז, ונחלתי אכזבה אח"כ, כי הנאשמים יסירו את המחדלים  וימלאו אחר כל הנדרש מהם על פי דין ויעבירו לאוצר המדינה את סכומי המס כדין.

 

במועד הנדחה שנקבע במעמד הנאשם ב"כ ועל פי סידור עבודתם ונוחותם לאחר שהזהרתי את הנאשם והבהרתי לו כי חובה עליו להתייצב (עמ' 4 ש' 14-17 לפרוטוקול ישיבת ה 16.2.03 שגם הוא נקבע לאחר בקשת דחייה של התביעה שהוגשה ב 13.1.03 כיוון ש "טרם הסתיים הטיפול אצל פקיד השומה האזרחי בדבר האפשרות להסרת המחדלים בדרך של דוחות לא מבוקרים"  סע'1 לבקשת התביעה  מה- 13.1.03) . איש פרט לנציג התביעה לא התייצב .ונקבעה ישיבה נוספת ל 18.5.03. יוער שגם מישיבה זו הנאשם ועורך דינו לא שוחררו ע"י בית המשפט והתביעה לא עתרה לשום סעד ו/או לקיום דיון בעתיד בחיוב הנאשם בהוצאות לטובת המדינה בגין השחתת זמן דיוני .

חלפו עברו הימים ומועד הדיון הנדחה הגיע . והפעם התייצבו הנאשם 2 וב"כ אלא מאי? בפתח הישיבה עתר הסנגור להשתחרר מייצוג הנאשם כי "..הגענו למסקנה שמשרדנו איננו מסוגל לטפל בתיק זה" (עמ' 7 ש' 9). התובע הסכים לדחייה. התיק נידחה ל8.10.03 .

 

בין לבין ,שכר לעצמו הנאשם סנגור חדש כ"ז לאחר שהתובע הודיע לביהמ"ש כי הנאשם לא יוכל לייצג את עצמו. ועל פי בקשתו של הסנגור החדש  מה   27.10.03 וע"מ לאפשר לנאשמים את יומם בבית המשפט. דחיתי את הדיון ל 31.12.03.

 

ב21.12.03 הודיע התובע כי המחדלים הוסרו וכי הצדדים הגיעו להסדרים וביקש לטעון לעונש.

בגין העיצומים ומהטעם שנותרו עוד מעט נושאים שהצדדים היו חלוקים עליהם נדחתה שמיעת התיק וסיומו ל 29.4.04  וגם אז עתרו הצדדים לדחייה נוספת "לצורך הסדרת העניין מחוץ לכותלי בית המשפט.אתמול אחה"צ ניתנה תשובה חיובית מרשויות המס .נעתרתי וקבעתי ישיבה נוספת במעמד הצדדים ועל פי סדור עבודתם ל 13.7.04.

 

יומיים לפני הפגרה .התייצבו הצדיים .וב"כ  החדש של הנאשם הודיע בצער לבית המשפט כי ההבנות אינן הבנות .המחדלים לא הוסרו ובכוונתו לטעון טיעונים משפטיים בלבד  . והודיע כי לא ישמעו הוכחות .

 

הוגשו בהסכמה מוצגים . נאשם 2  הודה והדין הוכרע –שני הנאשמים הורשעו בכל שיוחס להם בכתב האישום.

 

הצדדים טענו לעונש ומועד מתן גזה"ד נקבע ל 21.9.04.  מועד בו פרצה שביתה כללית במשק גזה"ד לא הודפס ולא הוקרא ובלית ברירה, והפעם בגין אילוצי בית המשפט, נדחה מועד  מתן גזה"ד להיום.

 

טיעוני הצדדים

 

טיעוני התביעה:

 

יש להחמיר עם הנאשמים מהטעמים הבאים שרובם ככולם הינם פרי מחדליו של נאשם 2 מנהלה הפעיל של נאשמת 1.והם:

1.         נאשם 2 התרשל ו"סחב רגליים " בהסרת המחדלים חרף כל הארכות וההזדמנויות שניתנו לו ע"י בית המשפט והתביעה.

2.         חרף כל אלה הנאשם התמיד ולא הגיש דוחות מבוקרים כנדרש.

3.         במצטבר ובנוסף לנטען בסע' 2 הנ"ל הנאשם אף לא עשה כל ניסיון ולא נסה להגיש אפילו דוחות לא מבוקרים.ואם נבצר ממנו לשיטתו אפילו להגיש דוחות לא מבוקרים .מדוע לא פנה ללא דיחוי ,ומיד כשהובהר לו כי כאלה הם פני הדברים לפקיד השומה וכנזכר , העדיף "לגרור  רגליים".ולנקוט במדיניות של "שב ואל תעשה".תנא מסייע לטיעון זה מוצא התובע בע"פ 12443/97

4.         במעשיו של נאשם 2 יש חומרה נוספת משום שיש בהם כדי לגרום לעמעום ו/או למצער להעדר שקיפות חשבונאית עסקית שגורמת במישרין למניעה ,סרבול וקושי מיותרים ביכולתו של פקיד השומה לשום אותו נכון ולגבות ממנו את אשר מגיע לאוצר המדינה כדין.תימוכין להיבט זה מוצא התובע ב ע"פ 2421/99 ו ע"פ 2975/99. עוד הפנה התובע את תשומת לב בית המשפט לחומרה בה רואה המחוקק את הפגיעה בשקיפות זו בכך שקבע ענישה מחמירה על עבירות אלה . מאסר עד שנה וקנס כספי עד 19,300 ₪ לכל עבירה ועבירה.שניתן לחשבם / ולהטילם גם במצטבר זל"ז.לשיטת התביעה על הענישה בעבירות אלה להיות פוגעת ומכאיבה שכן בפסיקה נקבע כי יש להטיל בעבירות אלה עונשי מאסר בפועל ככלל וניתן לחרוג מכלל זה רק ואך ורק כאשר יונחו בפני בית המשפט נסיבות אישיות מיוחדות המפליגות בחריגותן לקולא.

5.         לנאשם יש עבר פלילי כמפורט בת/ 1 לרבות הרשעה משנת 98 בגין עבירות מירמה ועבירות על חוק מע"מ ותקנותיו. שבוצעו ב 1992 

 

התביעה עתרה להטיל על הנאשמים קנסות  ועל נאשם 2 בנוסף מאסר בפועל ומאסר מותנה.

 

טיעוני ההגנה

 

לשיטתו של ב"כ הנאשם פני הדברים מעט שונים ואל לביהמ"ש להחמיר עם הנאשם. כל זאת חרף העובדה שעסקינן בעבירות קשות  (ראה עמ' 12 לגזה"ד של כב' השופטת לידסקי שצורף, בראש העמוד). יש להקל עם הנאשם חרף זאת  ומשום ש:

1.         הנאשם עצמו היה מעורב בפרשה אחרת כבדה וסבוכה יותר בה הואשמו אחרים , האחים עייני . וטיעוני לעונש של נאשם זה בתיק ההוא הוגשו הסכמה וסומנו. שנוסח כתצהיר עיקריו:

א.        הנאשם שירת שירות צבאי מלא (חובה) ושנה אחת קבע .כחייל מקצועי טכני והמשיך בתחום זה בצה"ל כאזרח עובד צבא.

ב.         תרם במהלך התמחותו המקצועית תרם רבות לביטחון המדינה.

ג.         בגין הסתבכות כלכלית ,מצב המשק וקשריו עם האחים עייני ירדו הנאשם ומשפחתו מנכסיהם.ראה לענין זה את קביעתה של כב' השופטת לידסקי   בת.פ 12374/97 (עמ' 12 ) שעה שגזרה את דינו של נאשם 2

2.         חרף מעורבותו, הנאשם לא הרוויח דבר ממעשיו לעומת רווחיהם של שותפיו בתיק הנ"ל , האחים עייני.

3.         הנאשם ניסה באמצעות ב"כ להגיע להסדרים עם הרשויות והעלה חרס בידיו. ראה נ/ 5 מכתב ששלח בא כוחו לרשויות .

4.         הנאשם תרם להפללתם של עבריינים כבדים והדבר זכה להכרת בית המשפט .ראה פסק דינה של כב' השופטת לידסקי הנזכר לעיל. לעניין זה יאמר כי עסקינן באשראי שכבר נוצל בתיק הקודם של כב' השופטת לדסקי וקרוב לודאי שגם בבקשת החנינה בעינינו של הנאשם שנענתה חלקית ע"י כב' נשיא המדינה כך שמוצא אני כי טיעון זה כאן הוא מעט בבחינת "אתרוגים לאחר סוכות ". ויובא בחשבון במארג שיקולי הענישה באופן שולי כלשהו.

5.         הנאשם נפל בין הכיסאות וחרף ניסיונותיו, כוונתו ורצונו להסיר את המחדלים הדבר נבצר ממנו מהטעמים בהם נגעתי קודם, כשאזכרתי טיעוני התביעה. גם לעניין זה יאמר כי אם הנאשם היה פונה מייד וללא שיהוי   לפקיד השומה ,אפשר שהייתי נוטה לקבל את טיעוניו לעניין זה . אך מאחר וכל התנהלותו בתיק שבפני אופיינה , כזכור , ב"גרירת רגליים " וגרימה, למצער למראית עין, של סחבת נבצר ממני לקבל את טיעוניו המנומקים להפליא של סנגורו בנקודה זו  שכן הכוונה מאחורי המעשים /מחדלים היא הקובעת ונחה דעתי ושקט מצפוני כי הונח בפני דפוס התנהגות משכנע של סחבת , התעלמות וגרירת הליכים גם בסיוע והסכמה ,או למצער, עצימת עין מתמשכת של התביעה..

6.         הנאשם הולך בהרגשה כי נוצל על ידי הרשויות וכי קוים בו את שנאמר בתלמוד  על קליפת הרימון של  רבי ישמעאל  " רבי ישמעאל מצא רימון, תוכו אכל קליפתו זרק" . כל זאת לאחר שסייע לרשויות בהפללת האחים עייני . לעניין זה ראה שוב את התייחסותי בס' 4 קודם לכן.

7.         עסקינן בנסיבות דנן במחלוקת אזרחית אודות פירוש סעיפי הפקודה .ויש לפטור את הנאשם מאחריות פלילית כאשר נבצר מהנאשם מסיבות שאינן תלויות בו כמו במקרה דנן להגיש את הדוחות .לצערי ולאחר התלבטות  אינני מקבל את דברי הסנגור שכן  מדובר בדוחות המתייחסים למספר שנות מס  הנאשם לא פנה בעניינם לפקיד השומה ולא ניתן להקיש גזירה שווה בין עינינו של הנאשם כאן לעניינו של הנאשם בת"פ 5981/99 מ"י נגד א.ו חברה בע"מ ומר דון יחיא אליהו .כיוון ששם בשונה מכאן אבדו ספרי הנהלת החשבונות במשרדי מס ההכנסה.בשונה מכאן שהמסמכים נגרסו לשיטת הנאשם ו/או לא מאופשרת לו גישה אליהם ע"י רו"ח . ודי לי בכך שכן בנסיבות התיק דנן (סחבת ) אולי להיבט זה יש השלכה על הענישה ולא לעצם פליליות המעשים. מה גם שדוחות יש להגיש במועד כשהם ערוכים כדין ופרט למלל לא הוצגו לי ראיות על המכשלות והחסמים המונעים מהנאשם לשחזר כדין ניירת ו/או להגיע לניירת המקורית  ולמלא אחר הוראות החוק במיוחד לאורך התקופה הארוכה , ארוכה מאד , במהלכה ניתנו לנאשם , בהסכמת התביעה וברוחב לב ארכות רבות להסיר את המחדל וזה לא הוסר כנדרש וכמתחייב על פי דין.

 

אשר על כן ,מהטעם שמדובר במספר דוחות  ובעבירות המשתרעות על פני חמש שנות מס.

מוצא אני כי אין מנוס  מלהטיל על המורשעים בכל עבירות מס  עונשים משמעותיים בין היתר ובעיקר כדי להעביר מסר חד , ברור וצלול שאין לקיים בממון הציבור את אמרת חז"ל במהופך ושלא לשמה "יהא ממון חברך חביב עליך כשלך". בנוסף ראוי לעשות כן גם מהטעם שקל יחסית ורב הפיתוי לבצען, והקורבן (כלל האזרחים משלמי מס האמת , המדווח נכונה ובזמן, ונושא בנטל ) הינו קורבן דומם ולא מרים קול צעקה וצווחה, מחד גיסא, שעה שהרווח הכלכלי השמור למבצעיהן העבריינים לא מבוטל והנטל יוכבד על הכלל.

 

לנאשם 2  יש כזכור גם רקע קודם ומעורבות קודמת בפלילים .

 

לפיכך אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים :

1.      נאשמת 1 קנס כספי בשיעור 50,000 ₪.

2.      על נאשם 2 את העונשים הבאים :

א.          24 חודשי מאסר מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל והיתרה 12 חודש מאסר מותנה למשך 36 חודש מיום שחרורו על העבירות בגינן הורשע ועל כל עבירה לפי פקודת מס ההכנסה ותקנותיה.

ב.           בגין מצבו כלכלי הרעוע של הנאשם קנס בסך 10,000 ₪ או 3 חודשי מאסר שירוצו באופן מצטבר לתקופת המאסר בפועל שגזר   עליו.

 

זכות עירעור על פי דין בתוך 45 יום מהיום בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו.

 

ניתן היום כ' בחשון, תשס"ה (4 בנובמבר 2004) במעמד ב"כ המאשימה – עו"ד ברזילי, הנאשם ובא כוחו עו"ד

 

 

_____________

חנן אפרתי, שופט

 

ב"כ הנאשם:

אבקש דחיית ביצוע גזה"ד.

 

ב"כ המאשימה:

משאר לשיקול דעת ביהמ"ש.

החלטה

 

לפנים משורת הדין, ניתנת דחיית ביצוע ריצוי העונש עד לתאריך 3/2/05.

בהעדר החלטה משפטית אחרת יתייצב הנאשם לריצוי  עונשו בתאריך 3/2/05 שעה 08.30 במזכירות ביהמ"ש.

ניתנה והודעה היום כ' בחשון, תשס"ה (4 בנובמבר 2004) במעמד הצדדים.

                                                                                                     _____________

חנן אפרתי, שופט

קלדנית: אביגיל

____________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח