בתי משפט

 

 

 

גזר דין

 

נאשם 1 הורשע ב-7 עבירות שענינן השמטת הכנסה מתוך דוח שנערך עפ"י פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), עבירות על סעיף 220 (1) ביחד עם סעיף 224 א. לפקודה, 7 עבירות שענינן הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים, עבירות על סעיף 220(4) ביחד עם סעיף 224 א. לפקודה וב-7 עבירות שענינן שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, עבירות על סעיף 220(5) ביחד עם סעיף 224 א. לפקודה.

נאשמת 2 הורשעה ב-3 עבירות שענינן השמטת הכנסה מתוך דוח שנערך עפ"י הפקודה, עבירות על סעיף 220(1) ביחד עם סעיף 224 א. לפקודה. 3 עבירות שענינן הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים, עבירות לפי סעיף 220(4) ביחד עם סעיף 224 א. לפקודה וב-3 עבירות שענינן שמוש במרמה, ערמה ותחבולה, עבירות לפי סעיף 220(5) ביחד עם סעיף 224 א. לפקודה.

נאשמת 3 הורשעה ב-2 עבירות שענינן השמטת הכנסה מתוך דוח שנערך עפ"י הפקודה, עבירות על סעיף 220(1) ביחד עם סעיף 224 א. לפקודה, וב-2 עבירות שענינן הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים, עבירות על סעיף 220(4) ביחד עם סעיף 224 א. לפקודה. וב-2 עבירות שענינן שמוש במרמה, ערמה ותחבולה עבירות עפ"י סעיף 220(5) ביחד עם סעיף 224 א. לפקודה.

 

התביעה ציינה בטיעוניה לעונש כי מדובר בנאשמים אשר ביצעו שרשרת ארוכה של עבירות מס חמורות וכל זאת במזיד תוך שימשו בערמה מרמה ותחבולה ובכוונה להתחמק מתשלום מס.

הוסיפה התביעה כי הנאשמים הכינו וחתמו עם רוכשי הדירות על חוזי רכישה כספיים כוזבים ובהם רשמו מחירים נמוכים מהמחירים שנקבעו בפועל. ההפרש בין המחיר שנקבע בפועל לבין המחיר שנרשם בחוזים הכוזבים שולם ע"י רוכשי הדירות לנאשמים במזומנים וללא תיעוד. הכסף המזומן שהתקבל ללא תיעוד הוסתר והועלם ולא הופקד בחשבונות הנאשמים.

 

לביצוע ההסתרה וההעלמה הפקיד נאשם 1 את הכספים שקיבל בחשבונות בנק סמויים שפתח על שם קרובי משפחתו, גיסתו כרמלה בן שמואל ודודתו לולו משה.

הנאשם 1 היה מיופה כח בחשבונות אלה והם נוהלו על ידו והיו בשליטתו הבלעדית.

בין השנים 1991 עד 1996 הוסיפה וטענה התביעה, הפקיד הנאשם 1 בחשבונות בנק סמויים אלו שפתח סכומים בלתי ידועים ולא פחות מ-2.3 מליוני שקלים שעיקר ההפקדות הן במזומן. בנוסף לכל האמור הגיש הנאשם 1 הצהרות הון כוזבות לשלטונות המס ובהם לא דיווח על הפקדת הסכומים האמורים בחשבונות הסמויים.

מדובר בנאשמים, כך ציינה התביעה, אשר לא בחלו בכל דרך כדי לגזול את כספי הציבור.

נפסק לא אחת, כך הוסיפה התביעה, כי ההיבט המרכזי שחייב להנחות את בית המשפט בבואו לגזור דינם של הנאשמים הוא ההיבט הציבורי ולא ההיבט האישי של נאשם 1.

עבריינות בתחום המיסים ראוי שתענש בכל חומרת הדין ואין הצדקה שעברייני מס יזכו באהדה לעומת עבריינים אחרים שכן אין בין גוזל כספי הפרט וגוזל כספי הציבור ולא כלום.

באשר למצבו האישי הבריאותי והכלכלי של נאשם 1 ומצבם הכלכלי של הנאשמים 2 ו-3 טענה התביעה כי בתי המשפט חזרו וציינו בפסיקתם כי אין במצב כלכלי קשה כדי לפתור עבריין מס מעונש של מאסר בפועל, וכך גם לענין מצב בריאותי. ניתן לקבל כל טיפול רפואי נדרש בתקופת מאסר ע"י הרשויות האחראיות בשב"ס זאת מאחר והשקול המרכזי הוא האינטרס הצבורי -המדינה שקופתה נשדדת, וכתוצאה מכך האזרח שחלקו נשדד והוא מרגיש מרומה ומופלה לרעה. נסיבותיו האישיות של עבריין המס, טענה התביעה נדחקות לקרן זוית בעבירות אלו.

באשר לחלוף הזמן בעניננו, טענה התביעה שאין להתחשב בכך שכן הנאשמים בחרו בדרך ארוכה לנהול הגנתם בהכחישם תחילה כל המיוחס להם, ורק במהלך שמיעת הראיות חזרו בהם מידי פעם רק מחלק מכפירותיהם והדיון בהבאת הראיות התמשך בשל דרך ניהול הגנתם.

התביעה ציינה בהגינותה כי הנאשמים הסירו מחדליהם טרם הגשת כתב האישום ובכך יש לראות נסיבה מקילה, אלא שעפ"י הפסיקה הקיימת ובהתחשב בהיקף ההכנסות שהושמטו יש מקום להטלת עונשים מרתיעים.

התביעה עתרה להטלת ענוש מאסר בפועל על נאשם 1 לתקופה ממושכת ולא פחות מ-24 חודשים, עונש מאסר על תנאי, וקנס כספי מרתיע, וכן להטלת עונש של קנס כספי על כל אחת מהנאשמות 2 ו-3.

 

ב"כ הנאשמים ביקש להקל בעונשם של הנאשמים בציינו שלכלל לפיו יש להטיל עונשים חמורים על עברייני מס ישנו חריג המבוסס על כך שתמיד יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובעניננו טען ב"כ הנאשמים, יש לישם כלל זה לגבי נאשם 1 וזאת מהטעמים הבאים:

העבירות נעברו ע"י הנאשמים שעה שנאשם 1 היה נתון במצוקה כלכלית כבדה ביותר כתוצאה ממשבר בענף הנדל"ן. ב"כ הנאשמים הוסיף כי נכון הוא שאין בכך כדי להצדיק את מעשיהם של הנאשמים, אולם בעת הטלת העונש יש להתחשב במצב הכלכלי הקשה בו היו נתונים הנאשמים באותה תקופה.  עוד ציין ב"כ הנאשמים כי בחלק מהשמטת ההכנסות הודו הנאשמים ונאשם 1 אף הודה כי השמיט מהצהרת ההון שהגיש לפקיד השומה סכום השייך לו ובכך התיתר הצורך בהבאת חלק מראיות התביעה.

הנאשם 1 הסיר את מלוא המחדלים וזאת עשה טרם הוגש כתב האישום ובמעשיו אלו הביע חרטה עמוקה על מעשיו. אין לנאשם הרשעות קודמות. הוסיף וטען ב"כ הנאשמים כי יש לאזן בין חומרת מעשיו של נאשם 1 ומעשי הנאשמים שאין להקל ראש בהם לבין מצבו הבריאותי של נאשם 1 שכן נאשם 1 סובל מבעיות רפואיות וביניהן סכרת, יתר לחץ דם, כאבי גב המקשים על תפקודו, הכל כמפורט במסמכים הרפואיים שהוגשו וסומנו כמוצג 3, ועל רקע הליכי החקירה והמשפט שהתנהל סובל הוא מדכאון כמפורט בחוות דעת רפואית שהוגשה (מוצג 7) ומעדותו של ד"ר סלגניק ניתן חוות הדעת. אף בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות יש להתחשב כך ציין ב"כ הנאשמים, מה עוד שמדובר בנאשם 1 שהוא יליד 1941 אב ל-5 ילדים. נאשמת 2 אינה פעילה עוד. נאשמת 3 מקיימת פעילות מצומצמת ומשלימה פרוייקטים. הנכסים שנותרו בידי הנאשמים משועבדים לבנקים. הנאשם מקובל בקהילה, עוזר לזולת, שרת בצה"ל ביחידת צנחנים.

בנסיבות אלו עתר ב"כ הנאשמים להטלת קנס על כל אחד מהנאשמים 2, 3 ולגבי נאשם 1 להטלת קנס משמעותי וכן עונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו.

 

עיינתי בת.פ.3280/99 ובמצוי בו, במוצגים ובפסיקה שהוגשו ושמעתי טעוני הצדדים בפני.

אין ספק שהעבירות שעבר כל אחד מהנאשמים, ומדובר במספר רב ביותר של עבירות מס - הינן עבירות חמורות ביותר.

נפסק לא אחת כי יש להתייחס בחומרה יתרה לעבירות בנגוד לדיני המיסים.

במאמרו "גוזרים את הדין" סיכם כב' השופט ד.לוין את מגמת ומדיניות הענישה של בית המשפט העליון בעבירות פיסקאליות באומרו: "הנה כי כן פסקנו שבעבירות פיסקאליות, שכפי שהוסבר לעיל, ראוי שהעונש יטביע בו אות קלון. אין זה מן הראוי לקבוע רצוי המאסר בעבודות שירות כי תכלית המאסר מתמסמסת".

יפים לעניננו דברי כב' השופט לוין כפי שנאמרו בע.פ.522/82 סעיד עאזם ואח' נ' מ"י פד"י לו' (4) עמ' 411: "...כבר נאמר פעמים רבות, כי אין בין גוזל כספי הפרט לבין גוזל כספי הצבור ולא כלום. אלה גם אלה חטאם רב הוא, ואלה גם אלה ראויים, בנסיבות המתאימות, למיצוי הדין הן בעונשי מאסר ממשיים והן בקנסות כספיים מכבידים. יתרה מזו, הודגש, כי עברייני מס ראוי שיוקיעו אותם אל עמוד הקלון לא פחות מאותם עבריינים החוטאים לחברה בפגיעה ברכוש הזולת ובגזילתו, שאותו הכל מגנים. כיוון שהמניע למעשים אלה הוא הרצון להפיק רווחים קלים על חשבון קופת המדינה, ובצע הכסף ברקע המעשה, ראוי הוא כי מי שהורשע בעבירות אלו לא יצא נשכר מפרי מעלליו, על כן עונש הולם במקרים אלה הוא, בין היתר, קנס כספי בשיעור ניכר, שילמד את כלל הציבור, כי עבירות אלה אינן משתלמות גם מהבחינה החומרית".

עוד נאמר בפסק דין זה כי בעבירות מיסוי, עומד בראש סולם העדיפויות, ההיבט הציבורי הדורש ענישה מחמירה ומרתיעה וגובר על פני ההיבט האישי.

בבר"ע 997/94 סעדון נ. י.י. (תקדין עליון כרך 94(1) תשנ"ד/תשנ"ה 1994 נקבע בין השאר "...על אחת כמה וכמה כשפסקנו לא אחת כי מי שהורשע בעבירות פיסקאליות ראוי שמאסר שהושת עליו ירוצה בפועל ולא בעבודות שירות יש בפסיקה הקיימת כדי להצביע על מגמת הענישה המחמירה בעבירות פיסקאליות הן מטעמים שבחומרת העבירות והשוואתו עבריין המס לכל עבריין רכוש אחר והן מן הטעם של הרתעת הרבים מלבצע עבירות אלה. המניע לעבירות אלו שעברו הנאשמים שהינם עברייני מס, הוא הרצון להפיק רווחים על חשבון קופת המדינה וראוי הוא כי מי שהורשע בעבירות אלו לא יצא נשכר ויוטל עליו עונש של מאסר בפועל וגם קנס משמעותי, כך שהעונש יביע את הפסול שבמעשה שנעשה, שעבריין המס לא יצא נשכר מפרי מעלליו ויהא בו בעונש המוטל אף כדי להרתיע אחרים בפני מעשים דומים".

כך בעניננו. מדובר בנאשמים שעברו עבירות מס חמורות. הנאשמים במזיד ובכוונה להתחמק ממס השמיטו הכנסות וניהלו ספרים כוזבים באופן שיטתי ולאורך שנים תוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה. הנאשמים הכינו וחתמו עם רוכשי הדירות על חוזי רכישה כספיים כוזבים בהם רשמו מחירים נמוכים מהמחירים שנקבעו בפועל. ההפרש בין מחיר הדירות שנקבע בפועל לבין המחיר שנרשם בחוזים הכוזבים שולם ע"י רוכשי הדירות במזומנים וללא תיעוד. הכסף המזומן שהתקבל ללא תיעוד הוסתר והועלם ולא הופקד בחשבונות הנאשמים. לבצוע הסתרת הכספים והעלמתם הפקיד נאשם 1 את הכספים שהתקבלו כאמור בחשבונות בנק סמויים שפתח על שמות קרובי משפחתו, גיסתו כרמלה בן שמואל ודודתו לולו משה כשהנאשם 1 היה מיופה כח בחשבונות אלה והם נוהלו על ידו והיו בשליטתו הבלעדית. בין השנים 1991 עד 1996 הפקיד הנאשם בחשבונות אלו סכומים בלתי ידועים ולא פחות מ-2.3 מליוני שקלים שעיקר ההפקדות הן במזומן. בנוסף לכל האמור הגיש נאשם 1 הצהרת הון כוזבות לשלטונות המס ובהם לא דווח על הפקדת הסכומים האמורים בחשבונות הסמויים.

הנאשמים לא שתו ליבם לאינטרס הצבורי, לפסיקת בתי המשפט ולהוראות החוק ונהגו בדרכם הם, תוך העדפת האינטרסים הכלכליים שלהם על פני כל אינטרס ציבורי.

לא בכדי צויין בפסיקה כי ההיבט המרכזי החייב להנחות את בית המשפט בבואו לגזור את הדין בעבירות מס מסוג העבירות שעברו הנאשמים חייב להיות ההיבט הציבורי דהיינו הצורך להדגיש ולהמחיש את החומרה שמיחסים המחוקק והמערכת השיפוטית לעבירות אלה על דרך ענישה מחמירה ומרתיעה.

היבט זה מכריע כל היבט אישי שראוי להשקל לטובת הנאשמים אף שאין להתעלם מאלה לחלוטין.

לענין הטבת הנזק והסרת המחדלים, יש לראות את הסרת המחדלים ע"י הנאשמים טרם הגשת כתב האישום, כפי שציינה אף התביעה בהגינותה, נסיבה מקילה נכבדה וכבדת משקל. להסרת המחדלים יש משמעות רבה וזאת כדי לעודד עברייני מס להסיר מחדלים ולכך משמעות ניכרת לענין מידת העונש, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה.

בת.פ.4310/93 בית משפט שלום מ"י נ' משה עידן ואח' פורסם במסים י/6 (דצמבר 1996 ה-323 נאמר מפי כב' השופטת אופיר-תום "דומני כי שאלת הטבת הנזק והסרת המחדל, היא שאלה עקרונית ומהותית בהתייחס למידת העונש שיש להטיל על נאשם בתיקי מיסים.  במיוחד, כאשר יש באלמנט זה כדי להצביע על מידת השלמתו של האיש עם החטא שחטא כלפי האוצר, או החרטה שגמלה בליבו על ההונאה שהונה אותו".

אף בע"פ 798/95 חיבאללה נ' מ.י. (מסים י/1 (פברואר 1996 ה-303 נאמר "בנוסף לנסיבות שפרט השופט הנכבד בגזר הדין, קרי גילו, מצב בריאותו ומצבו הכלכלי של המערער מתווספת גם העובדה שהוא הסדיר את תשלום חובו לשלטונות מס הכנסה ובכך הסיר את מחדליו".

עם הטבת הנזק והסרת המחדלים, משפה הנאשם את הציבור בגין גזילת כספו והנזק שגרם לו, ויש בכך אף אלמנט של חרטה - דבר שאין להקל ראש בו.

אין להתעלם גם מעיקר טענותיו של הנאשם המתייחסות למצבו הרפואי כמפורט במסמכים רפואיים ובחוות דעת רפואית שהוגשו, מבעיותיו הכלכליות של הנאשם שהינו כבן 64 אב ל-5 ילדים, מכך שאין לו הרשעות קודמות, היותו אדם התורם לקהילה ומחרטתו על מעשיו.

יחד עם זאת, אין  אלא לחזור ולהדגיש את שנאמר לא אחת בפסיקה שגם במקרה זה, כמו בתיקים רבים מעין אלה, עדים אנו לתופעה שבה עברייני המס קובלים על בעיותיהם הכלכליות הקשות ו/או מצב בריאותם הרופף וזאת לאחר תקופות של ניהול עסקים בהיקף ניכר ביותר אלא שבאלו אין כאשר מדובר בעבירות מס חמורות, כדי להמנע מענישה מחמירה וראויה שיש בה כדי להמחיש לציבור כי גם עברייני בתחום המסים תעניש בכל חומרת הדין ולא יצא נאשם נשכר מפרי מעלליו.

בעניננו לא מדובר בעבירה מקרית וחד פעמית. מדובר בעניננו במסכת ארוכה ונמשכת לאורך שנים של עבירות מסוי, מלווה בכוונה פלילית שביצוען הפך לנאשם 1 ולנאשמים 2 ו-3 מעין "דרך חיים" בהליכותיו העסקיות. הקף העבירות ומשך הזמן הרב של ביצוען יש בהם כדי להצביע על הפגנת זלזול מוחלט מצד הנאשמים והתעלמות מחובותיהם עפ"י חוק ותשלום מסים בהתאם.

 

 

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולנסיבות כולן ובחנתי את כל השיקולים הצריכים לענין תוך שקלול כל הנסיבות האפשרויות לרבות אופין של העבירות החמורות שעברו הנאשמים ונסיבותיו האישיות של הנאשם 1 אני מורה כדלקמן:

1.         אני דנה הנאשם 1 לתקופת מאסר של 18 חודשים בפועל.

2.         על מנת להרתיע הנאשם 1 מלחזור ולבצע אותן עבירות בהן הורשע, אני דנה נאשם 1 לתקופת מאסר של 12 חודשים על תנאי למשך שנתיים והתנאי שלא יעבור אותן עבירות.

            חישוב תקופת המאסר על תנאי תחל מיום שחרורו של נאשם 1 ממאסרו.

3.         אני דנה  נאשם 1 לתשלום קנס בסך של 250,000 ש"ח או יום מאסר לכל 500 ₪ או חלק מהם שלא ישולמו מתוך סכום הקנס.

הקנס ישולם ע"י  הנאשם 1 ב-15  תשלומים שווים ורצופים - כשהראשון לא יאוחר מיום 1.6.04 ובכל  ראשון לחודש שלאחר מכן עד התשלום המלא.

            אני דנה כל אחד מהנאשמים 2, ו-3 לתשלום קנס בסך של 25,000 ₪.

הקנס ישולם ע"י  כל אחד מהנאשמים 2 ו-3 ב-10  תשלומים שווים ורצופים - כשהראשון לא יאוחר מיום 1.6.04 ובכל  ראשון לחודש שלאחר מכן עד התשלום המלא.

היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מידי.

 

אני מקווה שהנאשמים מבינים היטב חומרת מעשיהם ולא יחזרו עליהם ויהא הדבר לטובתם ולתועלת הציבור כולו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

ניתנה היום י"א באייר, תשס"ד (2 במאי 2004) במעמד הצדדים

 

                                                                                _____________

א. טלמור, שופטת

 

 

ב"כ הנאשמים: בכוונת הנאשם לערער גם על עצם הרשעתו וגם על גזר הדין, לכן מבקשים לעכב את ביצוע גזר הדין עד להגשת הערעור והכרעה בערעור.

התובע: התביעה אינה מתנגדת לבקשה וזאת בכפוף לערבויות שיקבעו ע"י בית המשפט. מבקשים שיוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הנאשם 1 בנוסף לערבויות שינתנו. מסכימים לביצוע עונש המאסר שהוטל על נאשם 1 ולא לקנסות שהוטלו ושיש לשלמם.

 

מסכים לעיכוב 45 ימים שזה הזמן להגשת הערעור.

 

ב"כ הנאשמים: באשר לערבויות מסכימים שבית המשפט יקבע ערבויות. מבקשים שינתן שבוע ימים זמן לארגן הערבויות. מבקשים שהעיכוב ינתן גם לתקופת הגשת הערעור ועד לסיום הדיון בערעור.

 

החלטה

שמעתי בקשת ב"כ הנאשמים ותגובת התובע.

מאחר והתביעה אינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על נאשם 1 למשך 45 ימים מהיום, אני נעתרת לבקשת ב"כ הנאשמים בתנאים הבאים:

1.         עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על נאשם 1 הינו למשך 45 ימים מהיום דהיינו עד ליום   16.6.04 שעה 9:00, מועד בו על הנאשם להתייצב במשטרת נתניה לצורך ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בתיק זה.

2.         מוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הנאשם 1.

אם לנאשם דרכון יפקידו בתחנת משטרת נתניה תוך 24 שעות.

3.         נאשם 1 יחתום על ערבות עצמית על סך 100,000 ₪ להבטחת התייצבותו במשטרת ישראל לצורך ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו.

4.         תחתם ערבות צד ג' על סך 50,000 ₪ להבטחת התייצבות נאשם 1 במשטרת ישראל לצורך ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו.

5.         הנאשם יפקיד סך של 50,000 ₪ במזומנים להבטחת התייצבות נאשם 1 במשטרת ישראל לצורך ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו.

 

אם לא יקיים הנאשם 1 תנאי מתנאים אלו כפי שפורטו לעיל כמובן שירצה את עונש המאסר שהוטל עליו מיד.

 

ניתנה היום י"א באייר, תשס"ד (2 במאי 2004) במעמד הצדדים

                                                                                _____________

א. טלמור, שופטת

 

003280/99פ  132 רונית שוקר