תמצית דוח הצוות הבין משרדי לעניין הרפורמה בשוק
ההון |
|
דו"ח הצוות באנגלית |
רפורמה בשוק ההון -
החקיקה המלאה |
|
תקנות עמלות ההפצה - נוסח שאושר |
|
מצגות |
| מידע נוסף: |
|
תזכירי החוק |
|
הצעת החוק |
|
טיוטת תקנות עמלות הפצה |
|
תקנות עמלות הפצה מכתב השר ודברי הסבר |
|
| צעדים משלימים |
כפי שכבר צוין, על אף העמדה כי יש לנקוט בפתרונות המוצעים בדו"ח זה כפתרון המיטבי והיחיד לצמצום משמעותי בתחלואי שוק ההון, אין המדובר ב"תרופת קסם", אשר בכוחה ומכוחה בלבד, תוסדר פעילותו התקינה של שוק ההון מכל היבט ומכל בחינה. במקביל ליישומן של ההמלצות המובאות בדו"ח זה, חייב להימשך התהליך של איתור הבעיות הנוספות בשוק ההון והצעת פתרונות להן. לאור זאת ממליץ הצוות על המשך עבודתו כצוות שילווה את תהליך החקיקה ליישום המלצות דו"ח זה ושימשיך וידון בנושאים שתכליתם שכלול נוסף של התחרות. לפיכך מוצע לקבוע כי :
הצוות ישמש "צוות היגוי" שילווה את תהליך החקיקה הנדרש על פי החלטת הממשלה.
הצוות יבחן ויגבש המלצות ככל הנדרש לשם הגברה נוספת של התחרות בשוק ההון, לרבות הרחבת הפעילות הפיננסית ויצירת מקורות מימון חלופיים, באמצעות בחינה הסדרת כללים ביחס לנושאים הבאים:
-
ניירות ערך מסחריים
ניירות ערך מסחריים הם ניירות ערך המונפקים בידי תאגיד ומהווים התחייבות שלו לשלם למחזיקים בהם סכום כסף במועד נקוב. בשונה מאיגרות חוב, ניירות ערך מסחריים מונפקים לטווח זמן קצר, שאינו קצר משבעה ימים או ארוך משנה. ניירות ערך מסחריים מהווים מכשיר מרכזי לניהול אשראי המתחרה במישרין באשראי הבנקאי לזמן קצר ומספקים לפירמות העסקיות אשראי שוטף לניהול פעילותן. כיום, אין בשוק ההון מכשירי אשראי קצרי טווח, ועקום תשואת הריבית נקבע בעיקר על ידי אשראים ארוכי טווח. מכאן החשיבות הרבה של שילוב ניירות ערך מסחריים בשוק. ועדה שדנה בעניין זה, בראשות עו"ד ראובן בכר, הגישה המלצותיה באוגוסט 2003. הועדה המליצה כי תשקיף הצעה לציבור של ניירות ערך מסחריים ישמש תשקיף "מדף" התקף לתקופה של עד שנה, אשר במהלכה ניתן יהיה להנפיק על פיו, מעת לעת, ניירות ערך מסחריים המיועדים להיפרע תוך שנה ממועד ההנפקה. המלצות הועדה אף קיבלו ביטוי בהצעה לתיקון חוק ניירות ערך (תיקון 26 – תשקיף מדף) התשס"ד – 2004, אשר עברה בקריאה ראשונה.
-
Money Market Funds, לרבות אפשרות משיכת שיקים בקרנות שקליות
Money market funds (להלן – "MMF") הינן קרנות נאמנות המשמשות אפיק השקעה לטווח קצר, בעל סיכון מזערי, נזילות גבוהה והמניב תשואה שהינה לעיתים גבוהה מזו שמניבים אפיקים בטוחים אחרים. ה- MMF מהוות, להלכה ולמעשה, תחליף לפיקדונות בנקאיים קצרי מועד, כאשר הן ניתנות לפדיון בכל עת ומניבות תשואה, שהמציאות מורה, כי היא, בדרך כלל, גבוהה מזו שמניבים הפיקדונות. יתרונן הבולט של ה-MMF הינה האפשרות של המשקיע לקבל ריבית קרדיטורית תוך שמירה על נזילות גבוהה, לרבות האפשרות לרשום שיקים כנגד סכום ההשקעה בקרן.
-
מכירה ורכישה חוזרת של ניירות ערך - Repo
Repo (להלן – "ריפו") הינה עסקה של מכירה ורכישה חוזרת של ניירות ערך (לרוב בדירוג גבוה), אשר במסגרתה הצד המוכר מוכר לצד הקונה ניירות ערך ומתחייב לרכוש אותן, במחיר קבוע מראש, במועד עתידי. הריפו מהווה מכשיר ליישומה של מדיניות מוניטרית, בהיותו כלי ספיגה או הזרמה של נזילות לשוק. שימוש בריפו מאפשר לבנקים, לעושי שוק ולגופים אחרים הפועלים בשוק ההון, לספק ביקוש או היצע לנזילות ולנהל את מלאי איגרות החוב שברשותם בעלות נמוכה יחסית, תוך מענה מהיר לדרישות השוק. כמו כן, הריפו מהווה תחרות במערכת הבנקאות מצד הלווים, בהיותו תחליף למימון בנקאי, ומצד החוסכים, בהיותו תחליף לפיקדונות - מכאן החשיבות שבקידום החדרתו לשוק.
-
הפצת קרנות נאמנות על ידי מי שאינו חבר בורסה
בכדי לקנות, ליצור, למכור או לפדות יחידות השתתפות של קרנות נאמנות נדרש כיום המבקש לפנות לבנק או לברוקר חבר בורסה (במישרין, או בעקיפין באמצעות בית השקעות שאינו חבר בורסה אשר פונה לחבר בורסה) על מנת שזה ייתן הוראה בהתאם, וזו תסלק במסלקת הבורסה. על פי הכללים הנהוגים היום, יצירה ופדיון של קרנות נאמנות מתבצעת אך ורק באמצעות חבר בורסה, שברובם הם בנקים. הרחבת האפשרויות כך שגם מי שאינם חברי בורסה, כהגדרתם היום, יוכלו לבצע פעולות בקרנות נאמנות, צפויה להגביר את הפעילות בתחום קרנות הנאמנות, להגדיל את כושרם התחרותי של בתי ההשקעות אל מול הבנקים, וככלל, להיטיב עם האזרחים.
-
הקלה על מעבר בין בנקים
הגדלת מספר נותני השירות בשוק של מוצר הינה תנאי הכרחי להתפתחות של תחרות, אך אין היא תנאי מספיק. יסוד חשוב נוסף בתחרות בין בנקים, במיוחד כלפי לקוחות משקי הבית הנתונים לכוח שוק משמעותי עד מאד של הבנק - הינה יכולת מעבר, קלה ככל שניתן, בין נותן שירות אחד לאחר. יכולת מעבר מוגבלת, הכרוכה בעלות ניכרת, באובדן זכויות או בהפסד אחר ללקוח, פירושה שוק שבוי של לקוחות, ללא יכולת בחירה אמיתית. במצב הדברים היום, על לקוח המבקש לעבור מבנק אחד למשנהו, מוטלות עלויות עסקה גבוהות וטרחה רבה. לפיכך, יש לבחון קביעתן של הוראות להקלה על מעבר בין בנק לבנק, לרבות הוראות המבטיחות כי ההעברה תיעשה במתכונת הנוחה והפשוטה ביותר מבחינת הלקוח, באופן שיאפשר לבנק הנעבר לבצע עבורו את מירב הפעולות הנדרשות לצורך העברת הפעילות, תוך שמירה על טובת הלקוח ובמחיר סביר.
-
ביטוח פיקדונות
הסדרי ביטוח פיקדונות הציבור בבנקים, כולם או חלקם, הולכים ורווחים בעולם. משברים פיננסיים ונפילות בנקים הביאו להקמתן של 72 מערכות פורמליות לביטוח פיקדונות ברחבי העולם, מהן 30 בעשור האחרון (במידה רבה בעידוד ועדת באזל). ישראל נמצאת בקבוצה קטנה של מדינות שטרם הפעילה מערכת פורמלית כזאת.
למערכת ביטוח פיקדונות שלושה תפקידים מרכזיים: (1) לספק הגנה למפקידים שאינם מסוגלים להעריך את יציבותו של הבנק. (2) לתרום להגברת היציבות הפיננסית של מערכת הבנקאות על ידי הקטנת ההסתברות להתנהגות מבוהלת של המפקידים במקרה של נפילת בנק, והשפעת ה"דומינו" שיכולה להיגזר ממנה. (3) להקנות ביטחון למפקידים בבנקים קטנים יחסית, ובכך לאפשר לבנקים הקטנים להתחרות בבנקים גדולים.
בנק ישראל גיבש הצעה להפעלת ביטוח פיקדונות בישראל. בהצעה זו הותוו עקרונות הליבה של מערכת ביטוח הפיקדונות, וביניהם הסכום המבוטח, עלות הביטוח, תחולת הביטוח, הגוף המבטח וכו'. הצעה זו נבחנת בימים אלה.
-
השקעות נוסטרו ועשיית שוק על ידי בנקים
הבנקים הגדולים מנועים מלהשקיע במניות במסגרת המסחר בבורסה, אלא בעסקות מחוץ לבורסה בלבד. זאת, מכוח התחייבויות שנטלו על עצמם ב- 1983 בעקבות משבר המניות הבנקאיות. במהלך השנים ביקשו הבנקים לחדש את פעילותם במסגרת המסחר במניות, עבור תיקיהם העצמיים. בנק ישראל הסתייג מכך, נוכח ריבוי תפקידיהם הצולבים של הבנקים, כפי שפורטו ארוכות במסגרת דו"ח זה. עם יישום ההמלצות המוצעות, מתחדדת השאלה לגבי הבשלת התנאים להתיר לבנקים לחזור ולפעול בבורסה עבור עצמם. במידה ויותר הדבר, יתעורר הצורך לבחון ולקבוע את המגבלות הפנימיות ("חומות סיניות") בין פעילות ההשקעה של הבנקים לבין פעילותם בתחומים האחרים בהם ימשיכו לעסוק גם לאחר השינוי המבני (ייעוץ, חיתום, אשראי וכדומה). בהקשר זה, ראוי אף לשוב ולבחון התנאים על פיהם ישמשו הבנקים "עושי שוק".
-
הפעלת תוכניות איגוח במערכת הבנקאות
בבנקאות העולמית ניכרת מגמה של התרחבות הפעילות הבנקאית מעבר לתיווך הפיננסי ה"קלאסי" (גיוס פיקדונות ומתן אשראי) לפעילות פיננסית מורכבת של מכירת סיכון האשראי, בין היתר באמצעות איגוח ונגזרי אשראי.
לשימוש באיגוח ובנגזרי אשראי יתרונות רבים - גיוון והרחבת מעגל המשקיעים במכשירי אשראי, ובהתאם – הגדלת היצע האשראי וירידה במחירו; ניהול איכותי יותר של סיכוני אשראי; הקטנת החשיפה לסיכון ריבית באמצעות מכירת הלוואות שהמח"מ (duration) שלהן גבוה; שיפור הלימות ההון של הבנקים - אם העברת הנכסים מוחלטת (true sale); שימוש יעיל יותר בהון הבנק והגדלת התשואה להון.
נושא האיגוח בישראל מטופל כיום על ידי ועדה בינמשרדית שהוקמו לנושא. מטרת הועדה הינה להסיר חסמים בסביבה המשפטית, המיסוי, הרישום החשבונאי והוראות הפיקוח על הבנקים. הטמעת הנושא בישראל תחייב היערכות כך שתעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים שהציבה וועדת באזל.
המלצות הצוות בנושאים לעיל יוגשו לשר האוצר עד ליום 30 ביוני 2005.
|
|
|
|
לנושא הקודם
