תמצית דוח הצוות הבין משרדי לעניין הרפורמה בשוק
ההון |
|
דו"ח הצוות באנגלית |
רפורמה בשוק ההון -
החקיקה המלאה |
|
תקנות עמלות ההפצה - נוסח שאושר |
|
מצגות |
| מידע נוסף: |
|
תזכירי החוק |
|
הצעת החוק |
|
טיוטת תקנות עמלות הפצה |
|
תקנות עמלות הפצה מכתב השר ודברי הסבר |
|
| חיתום |
בעיית ניגודי העניינים המובנים בפעילותם של המתווכים הפיננסיים באה לידי ביטוי גם בעיסוקם בחיתום ניירות ערך. לפוטנציאל ניגודי העניינים בהקשר של עיסוק בחיתום שני פנים:
-
תמורת ההנפקה, נשוא החיתום, מיועדת, לעיתים, להחזר חובות בעייתיים לגופים הקשורים עם החתם.
-
חברות החיתום הן חברות קשורות לגופים הניצעים בהנפקה.
כפי שתואר בפרקים קודמים, תחום החיתום בישראל, הממלא כאמור תפקיד חשוב בפיתוח האפשרות למגע ישיר בין היחידות החוסכות לבין אלה המשקיעות במשק, מאופיין כיום בריכוזיות גבוהה, הבאה לידי ביטוי בדומיננטיות של חברות החיתום שבשליטת הבנקים. לאחר שנשקלה האפשרות לאסור על בנקים לעסוק בחיתום, ולו באמצעות החברות שבשליטתם, הגיעו חברי הצוות למסקנה כי איסור שכזה יפגע בתחרות יותר מאשר יהווה תרופה לפוטנציאל ניגודי העניינים. הצוות סבר כי ככל שניתן לצמצם את החשש מניגודי העניינים, המשך פעילותם של הבנקים בתחום החיתום עשוי לתרום תרומה חיובית לתחרות בענף, להגדלת מספר הגופים הפועלים בו, לשיפור הנגישות של המשקיעים לניירות הערך המונפקים ולזירוז התפתחותם של מכשירים פיננסיים שכיום אינם קיימים בשוק.
תקנות ניירות ערך (חיתום), התשנ"ג - 1993 (להלן – "תקנות החיתום") מטפלות כבר היום בבעיית ניגודי העניינים הנובעים מן הקשרים הקבוצתיים שבין חתם לבין בנק המשמש נושה מהותי של החברה המנפיקה. בתקנה 10 לתקנות החיתום נקבע כי חתם לא יתחייב בהתחייבות חיתומית העולה על 25% מכלל ההתחייבויות החיתומיות בהנפקה, אם למנפיק חוב מהותי (25% מסך המאזן) לחתם, או מי מקבוצתו, וכן במקרה שחלק משמעותי מתמורת ההנפקה (25%) מיועד לפרעון חוב לחתם או לגוף מקבוצתו.
ואולם, המציאות מלמדת כי עיקר ניגודי העניינים המתוארים לעיל, נוצר דווקא כאשר החתם פועל כחתם מתמחר של הנפקה (מנהל קונסורציום). אלא שאז אין הוא נוטל, בדרך כלל, התחייבות חיתומית העולה על 25% משווי ההנפקה, ולפיכך תקנה 10 המתוארת אינה מונעת את ניגוד העניינים בפועל.
יתרה מכך. במקרה שהחתם הקשור לבנק משמש גם כחתם מתמחר, גובר פוטנציאל ניגוד העניינים שכן החתם הוא שמעריך את שווי החברה המנפיקה ואת מחיר ניירות הערך והוא שמבצע את בדיקת הנאותות (due diligence) עליה מסתמך ציבור המשקיעים.
לפיכך, בהתייחס לאפשרות קיומם של ניגוד עניינים בין אינטרס החתם לפעול לטובת הבנק הנושה, שהינו חלק מקבוצת החתם, לבין חובות האמון שלו כלפי ציבור המשקיעים, מוצע להחמיר את ההוראה הקבועה כיום לעניין זה בתקנות החיתום, ולקבוע כי:
חתם לא ישמש חתם מתמחר בהצעה לציבור של ניירות ערך, אם לגבי יתרת חובם המצטברת של המנפיק או המציע וגופים הנשלטים בידיהם, לחתם, לשולטים בו ולנשלטים בידיהם, מתקיימים שני התנאים הבאים –
(1) היתרה עולה על 5 מיליון ש"ח וגם- (2) היתרה מהווה למעלה מ- 10% מסך ההתחייבויות הפיננסיות של המנפיק או המציע וגופים הנשלטים בידיהם, כפי שהן מוצגות בדוחות הכספיים המאוחדים של המנפיק או המציע.
יישום ההמלצה לעיל, ימנע, להלכה ולמעשה, את עמידתם של החתמים בפני ניגודי עניינים מובנים, בהיותם נושים בולטים של החברה המנפיקה. הצוות סבר כי חוב של למעלה מ- 5 מיליון ש"ח, המהווה למעלה מ- 10% מסך ההתחייבויות הפיננסיות של החברה המנפיקה, יוצרים חזקה לקיומו של פוטנציאל לניגודי עניינים כאמור לעיל.
יישום ההמלצה לעיל, יאפשר לבנקים להמשיך ולפעול בתחום החיתום, בתנאים האמורים וימנע מהם לפעול כחתמים מתמחרים באותם מקרים בהם מתקיים פוטנציאל לניגוד עניינים, אגב מתן אשראי. באופן דומה, המגבלה המוצעת תבטיח כי גם חתמים אחרים, שאינם משתייכים לקבוצה בנקאית, אך עתידים להיות, הם או מי מקבוצתם, פעילים בתחום האשראי הסיטונאי, לא יעמדו בפני אותם ניגודי עניינים פוטנציאלים, אותם באה המגבלה למנוע.
חשש נוסף העולה בהקשר של ניגוד עניינים אגב העיסוק בחיתום ניירות ערך ואשר החקיקה (לרבות חקיקת המשנה) המתייחסת אליו אינה מטפלת באופן מספיק לניטרולו, הינו יכולת החתם לתגמל גופים הקשורים לו בהנפקות "אטרקטיביות", או לחילופין, להיעזר באותם גופים, בהנפקות "כושלות", לשם הימנעות ממימוש התחייבויותיו החיתומיות. לפיכך מוצע לקבוע כי:
חתם לא ימכור 5% או יותר משווי ניירות הערך המוצע בהנפקה או בהצעת מכר בה הוא משמש חתם, לעצמו, לכלל הגופים המוסדיים וללקוחות חברות ניהול התיקים בהם הוא שולט, השולטים בו או נשלטים בידיהם.
|
|
|
|
לנושא הקודם
